תא"מ 6937-08-16 כהן נ' מ.א.ס ביאדסה בע"מ ואח'

לפני בקשה לביטול פסק דין - הן משיקולי צדק והן משיקולי בית המשפט. הנתבעים טוענים כי לא קבלו לידיהם את כתב התביעה. התובע טען כי המציא את כתב התביעה לכתבתה הרשומה של הנתבעת (באמצעות שליח, שהדביק את כתב התביעה על הדלת לאחר 3 ביקורים) בתאריך 15.11.16 ולאחר מכן בוצעה מסירה נוספת של כתב התביעה לידי הנתבע ע"י התובע עצמו, בתאריך 12.12.16. במועד זה, כך טוען התובע, מסר לו הנתבע כי כבר קבל לידיו את כתב התביעה.

טענת התובע כי בתאריך 12.12.16 בצע לידי הנתבע מסירה (נוספת) של כתב התביעה, לא הוכחשה בפה מלא אלא (בבקשה המקורית בלבד) בשפה רפה. בתגובת הנתבע מיום 6.4.17 הוא אינו מכחיש זאת כלל (ראה סעיף 5 לתגובה). נהפוך הוא: הוא משתמש בעובדה זו כדי להוכיח טענתו כי לא בוצעה מסירה קודם לכן (שכן התובע יודע יפה מהי כתובת משרד הנתבעת והיא אינה בכתבתה הרשומה) ושואל - לשם מה היה צורך לבצע מסירה נוספת אם המסירה הראשונה היתה כדין?

אולם הנתבע אינו מתמודד עם טענת התובע, למעשה אינו מתייחס כלל לטענה - כי הודה בפניו בתאריך זה שכבר קבל לידיו, קודם לכן, את כתב התביעה.

אם הנתבעת לא שינתה את כתבתה הרשומה אצל רשם החברות כאשר כעת הנכס בכתובת זו מושכר לאחר, עדיין תיתכן אפשרות לפיה מסמך שיומצא לכתובת זו, כדין, לידי השוכר, ימצא דרכו לידי בעל הנכס (כפי שאמור להיות הדבר בחברה מתוקנת).

דבר זה יכול להסביר את הודעת הנתבע בתאריך 12.12.16 כי כבר קבל לידיו את כתב התביעה.

ואם קבל, הרי שקבל אותו ב15.11.16 - שאז הומצא כתב התביעה לראשונה.

(מאידך גיסא הגיונית טענת התובע, שהוא אדם פרטי, כי פגש את הנתבע שנית כדי לוודא שקבל את כתב התביעה - שרק הודבק על דלתו ולא נמסר פיזית).

על כן בתאריך הגשת הבקשה, למתן פסק דין בהעדר הגנה, חלף המועד להגשת כתב ההגנה.