תא"מ 68280-03 אלגונל- שרות אילגון בע"מ נ' אוריינט טכנולוגיות יצור בע"מ

1.בפני בקשה לביטול פסק דין, שהגיש המבקש ביום 12/1/14 בעקבות פס"ד שניתן כנגדו בהיעדר הגנה עוד ביום 10/3/2004. לטענת המבקש, מעולם לא קיבל הוא את כתב התביעה לידיו, ואילו אישור המסירה, שנחתם ביום 18/1/2004, נחתם על ידי בתו טל בכתובת ברח' ** ** ***** בתקופה בה שהה הוא בחו"ל והיה מגיע לארץ לביקורים קצרים בכדי לראות את בני משפחתו. המבקש מצהיר כי התגורר הוא בחו"ל החל מ – 1/2002 ועד 9/2009 כמופיע באישור שצורף לבקשתו. לפיכך, טוען הוא, כי אין לראות באישור המסירה כמסירה כדין ויש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

2.לטענת המבקש, לאחר חזרתו ארצה, התברר לו כי נפתחו כנגדו תיקים רבים בהוצאה לפועל, ועל כן, פנה הוא לסיוע המשפטי ובאמצעות עו"ד מטעמו הגיש בקשה לאיחוד התיקים. בהתאם לעצת עורכת דינו דאז, לא פעל הוא ביחס לכל אחד מהתיקים באופן פרטני אלא במאוחד ואף עמד בצו התשלומים שנקבע לו. רק לאחר שהחל לבדוק את התיקים הקיימים כנגדו, מצא הוא כי בתיק זה נפלו פגמים היורדים לשורשו של עניין בכל הקשור לאופן מתן פסק הדין וחיובו האישי. לטענתו, פעל הוא לפי עצת עו"ד שמונתה לו מהלשכה לסיוע משפטי מבלי שיש לו הבנה והכרה של ההלכה המשפטית הנוגעת לעניין.

עוד לטענתו, עיון בכתב התביעה מגלה, כי אין כל ראיה לחיובו האישי בחובות החברה שהיתה בבעלותו, ולא קמה למשיבה הזכות לחייבו בחוב זה אלא לאחר הרמת מסך ההתאגדות. מטעם זה אף עותר הוא לביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט.

3.לטענת המשיבה, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר של 10 שנים לאחר מתן פסק הדין, מבלי שהוגשה בקשה מתאימה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. המבקש הגיש ביום 2/5/11 בקשה דחופה לאיחוד תיקים בהוצאה לפועל, הכוללת את התיק דנן, ובמשך למעלה משנתיים שילם למשיבה סכומי כסף משתנים במסגרת תיק האיחוד ללא שהעלה כל טענה לבטלותו של פסק הדין. בקשה זו הוגשה רק לאחר שהמשיבה סירבה לקבל את הצעתו של המבקש לסגירת החוב בתיק ההוצל"פ בתמורה לתשלום 25% מיתרת החוב ובתגובה לבקשה לפיזור תיק האיחוד אותו דרשה המשיבה ביום 24/11/13. המבקש לא טורח להבהיר מתי נודע לו לראשונה אודות התובענה ומדוע לא הגיש את טיעוני הגנתו מיד כשנודע לו על ההליך.

4.עוד טוענת המשיבה, כי כתב התביעה הוגש כנגד המבקש וכנגד החברה שבבעלותו וזאת נוכח היותו מנהלה ומי אשר מסר שיק וחתם עליו בשמה בידיעה כי חשבונה של החברה הוגבל והיא חסרת יכולת פרעון. כתב התביעה הומצא לידי בתו הבגירה של המבקש ביום 18/1/04 בכתובתו הרשומה, ופסק הדין הומצא לו ביום 18/3/04 ובשנית ביום 21/4/04. המבקש שהה בארץ מיום 5/4/04 ועד ליום 7/4/04, ועל כן, ידע אודות התביעה ופסק הדין שניתן כנגדו אולם בחר להתעלם ממנו. אף אזהרה מתיק ההוצאה לפועל נמסרה בכתובתו הרשומה ביום 5/5/04 לידי בנו הבגיר. המבקש חזר לארץ לצמיתות ביום 6/9/09 ומאז מתגורר בארץ. ביום 2/5/11 הגיש המבקש באמצעות באת כוחו דאז בקשה דחופה לאיחוד תיקים ובה ציין את כתובתו באותה הכתובת בה הומצאו לו כתבי בי-דין ברח' *** **** **** ****.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את חקירתם הנגדית ואת סיכומיהם בפניי, מצאתי לדחות את הבקשה מכל הטעמים שיפורטו להלן:

א. הארכת מועדים – בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על המבקש ביטול פסק הדין, שניתן נגדו בהיעדר הגנה, להגישה בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין. המבקש אינו מבהיר בתצהירו מתי נודע לו לראשונה אודות התביעה ופסק הדין שניתן כנגדו, הגם שאלו נמסרו לידי בתו ובנו בכתובתו הרשומה לצורך מסירת כתבי בי-דין, אותה אישר הוא אף בחקירתו הנגדית ככתובתו גם נכון להיום. מסירות אלו בוצעו עוד בשנת 2004 והמבקש אף הגיע לארץ מעת לעת לביקורים של בני משפחתו, עד אשר חזר להתגורר בארץ באופן קבוע. מכאן ברי, כי ההנחה המסתברת ושלא נסתרה, היא שבני משפחתו עדכנו אותו אודות התביעה ופסק הדין ואילו אי התייחסותו למועד קבלת פסק הדין לידיו אך מחזקת מסקנה לפיה המבקש ידע גם ידע אודות כתב התביעה ופסק הדין עוד בתקופה שבה הגיע לארץ לביקורים קצרים בסמוך לאחר מתן פסק הדין והמצאתו לכתובתו הרשומה, דהיינו ידיעה זו קיימת במשך 10 שנים בטרם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. גם אם תרצה לומר כי לא היתה זו המצאה כדין, הרי שלכל הפחות היתה כאן ידיעה אודות מתן פסק הדין ובמקרים שכאלה גובר כלל הידיעה על כלל ההמצאה, כך שאדם המשתהה תקופה כה ארוכה בנקיטת הליך שיפוטי שעומד לרשותו לא יישמע בטענה כי לא בוצעה לו המצאה כדין של פסק הדין לידיו.

יתר על כן, אף אם ניתן לקבל את טענת המבקש באשר לאי קבלת פסק הדין בתקופת שהייתו בחו"ל, אזי מודה הוא כי עם חזרתו ארצה בשנת 2009 קיבל הוא לידיו את רשימת התיקים שהיו פתוחים כנגדו בהוצאה לפועל, ובהם התיק נשוא בקשה זו, וכי עו"ד מטעמו פעלה לצורך איחוד תיקיו בהוצאה לפועל והוא החל לשאת בצו תשלומים כולל ביחס לכלל התיקים. מכאן, שפסק הדין הומצא לידי המבקש לכל המאוחר בשנת 2009 ואילו בקשתו לביטול פסק הדין הוגשה בשנת 2014, שלא במועד ובאיחור ניכר ללא כל הסבר מניח את הדעת.

אכן, כטענת ב"כ המשיבה, המבקש אף נמנע מלהגיש בקשה להארכת המועד. בקשה שכזו, בהתאם לאמור בתקנה 528 לתקסד"א, רשאי בית המשפט לקבלה ולהאריך את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו. הלכה היא, כי טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד תלוי בקיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין או בבא כוחו – הרי שאין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ. טענת המבקש כי פעל הוא לפי עצת עורכת דינו דאז אינה מהווה טעם מיוחד שכזה, שהרי אין המדובר בטעות משפטית שאינה ניתנת לגילוי, שכן ככל שלמבקש היו טענות כנגד עילת התביעה אזי מן הראוי היה כי זה יפעל ללא לאות לביטולו של פסק הדין ולא יסכין עם קבלתו והכללתו בתיק האיחוד ואף לשלם בגינו במסגרת צו התשלומים הכולל. יתר על כן, שיקול זה כפוף תמיד לאינטרס הנגדי של בעל הדין שכנגד וככל שאינטרס הסופיות של המשיבה הוא מובהק יותר והסתמכותה על חלוף המועד ברורה יותר, כך נדרש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה (ראו: ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904). באופן קונקרטי, מחד גיסא, אין המדובר בנסיבות שלא היו בשליטת המבקש כי אם ההיפך הוא הנכון, ואף ביתר שאת, היתה בידיו האפשרות לפעול לאורך תקופה ארוכה אולם זה בחר להתעלם מדעת ולהסתפק בצו התשלומים הנמוך שנקבע לו, ומאידך גיסא, אין ספק כי קבלת טענת המבקש מביאה לפגיעה קשה בציפיית המשיבה ובאינטרס סופיות ההליכים לאחר שכבר הוחל בביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל והמבקש פעל במשך מספר שנים בתשלום החלקי של החוב. לאור האמור לעיל, אין מקום להאריך את המועד שהוחמץ ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד. יחד עם זאת, אמשיך ואבחן את יתר טענות המבקש.

ב. ביטול מחובת הצדק – כאשר פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין של כתב התביעה למבקש, אזי יבוטל פסק הדין מבלי שבית המשפט מתייחס למשקל הטענות ולסיכויי ההגנה, שכן לכל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק דין אלא בדרך משפטית תקינה.