תא"מ 68038-12-14

בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית-דין, וטעמיה עמה, שכן לפנינו תביעה שנייה באותה עילה, לאחר שרעותה נדחתה זה מכבר.

1.רקע הדברים: התובעים הגישו כאן תביעה כספית בסך 51,233 ₪, ביום 21.12.14 (להלן: התביעה הנוכחית). המעיין בתביעתם לא יידע כי זו תביעה שניה במספר, וכי היא הוגשה חודשים אחדים לאחר שתביעה קודמת שלהם נדחתה, על יסוד בקשתם שלהם (להלן: התביעה הקודמת).

2.לעיקרי התביעה הקודמת תחילה, ת"א 28208-12-12 מספרה, שהוגשה בחודש דצמבר 2012, ושעל דבר קיומה למדנו רק מבקשת הנתבע לסילוק על הסף: התובעים והנתבע הם בעלי שתיים מתוך ארבע דירות בבית משותף ברח' קמינסקי 7 בתל-אביב, ודירותיהם סמוכות, בקומה השניה. הנתבע, נטען בתביעה הקודמת, אם נתמצת, החל בחודש יוני 2012 לבצע עבודות של הוספת בנייה מעל דירתו, חרף התנגדויות התובעים לכך. הנתבע חסם את גג הבית המשותף, ועשה בו כבשלו. אגב כך גם לנזקים נטענים הן בביתם של התובעים, הן לרכוש המשותף. נזקים אלה פורטו בחוות דעת מומחה מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה. בגין כל אלה תבעו התובעים (באמצעות בא כוחם דאז, שאינו מייצגם דהיום) נזקים נטענים בסך של כ-90 אלף ₪.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד, שעודה תלויה ועומדת, ואינה מענייננו. התביעה והתביעה שכנגד עברו להתברר לפני כב' השופט יעקב שקד, בבית משפט השלום בהרצליה. בית המשפט הורה על מינוי מומחה מטעמו לבדיקת טענות התובעים, מהנדס הבניין ד"ר יוסף גיא. כפי שצוין בפרוטוקול הדיון בתביעה הקודמת מיום 5.6.14, הרי שהמומחה "קבע חד משמעית כאמור כי 'לאחר שבדקתי את הבניין בצורה יסודית הגעתי לכלל מסקנה שבניית התוספת לבניין ע"י הנתבע לא גרמה בפועל לנזקים הנטענים ע"י התובעים' (סעיף 3.1 לחוות הדעת). כמו כן נקבע ע"י המומחה כי לא אותר שום ממצא היכול לתמוך בטענות התובעים וכן נשללו מסקנות מומחה התובעים בחוות דעתו (סעיף 2.1 לחוות הדעת).". על יסוד האמור עתר הנתבע לחיוב התובעים בערובה להוצאותיו, ובית המשפט נעתר לבקשתו, לאחר שקלא וטריא ולאחר שבחן גם את מצבם הכלכלי של התובעים. התובעים הודיעו בעקבות האמור כי הם מבקשים "לסגור תיק ללא שום צו להוצאות". על יסוד הודעתם, ולאחר שהנתבע מצדו עתר לדחיית התביעה ולחיוב בהוצאות, קבע בית המשפט כי התביעה תידחה, תוך חיוב התובעים בהוצאות.

3.חלפה כחצי שנה. בחודש דצמבר 2014 הגישו התובעים, בסיועה זה הפעם של באת כוחם דהיום, תביעה חדשה נגד הנתבע, היא התביעה הנוכחית. אם נתמצת: החל בשנת 2012 החל הנתבע לבצע עבודות של הוספת בנייה מעל דירתו, חרף התנגדויות התובעים לכך. הנתבע חסם את גג הבית המשותף, ועשה בו כבשלו. אגב כך גם לנזקים נטענים הן בביתם של התובעים, הן לרכוש המשותף. נזקים אלה (שלא פורטו בחוות דעת) עולים כדי 51,233 ₪, ואלו נתבעו מן הנתבע. כאמור, אין בכתב התביעה הנוכחית זכר לדבר קיומה של התביעה הקודמת וגורלה.

4.הנתבע עתר לסילוק התביעה על הסף, מחמת השתק עילה (בתחילה – כבקשה קצרה אגב התדיינות בשאלת בקשת התובעים לפטור מאגרה, ובהמשך כבקשה מפורטת). טענתו, בתמצית, היא כי מדובר בשתי תביעות הנסבות על אותן עבודות לתוספות בניה שביצע הנתבע, שהן כמעט העתק האחת של רעותה. הסעדים –כספיים. עילת התביעה (שמובן כי הנתבע מכחיש נמרצות את קיומה) עמדה לתובעים כבר בעת הגשת תביעתם הקודמת בחודש דצמבר 2012, קל וחומר במועד דחיית התביעה בחודש יוני 2014. דין התביעה הנוכחית להידחות על הסף, לשיטתו.

5.עיקרי עמדת התובעים, כפי שהובאה בהודעתם מיום 2.3.2015: עילות התביעה הן שונות. התביעה המקורית נסבה על נזקיהם ה"אישיים", בעוד שזו נסבה על נזקים לרכוש המשותף, נטען. יתרה מכך, לא באה הכרעה לגוף הענין בהליך הקודם. כיוון שלא היה להם כסף להעמדת ערובה, החליטו לחזור בהם מתביעתם ובית המשפט דחה את התביעה. יתרה מכך, הם רואים להוסיף, המומחה ד"ר גיא, מצאו התובעים לאחר שמסר את חוות דעתו, נעדר לטענתם רישיון תקף בעת עריכת חוות דעתו. המומחה אף לא ביקר בדירת התובעים. הם אף הגישו תלונה נגדו ללשכת עורכי הדין, שכן הוא אף עורך דין במקצועו.

6.דיון התקיים לפניי ביום 20.9.15. הנתבע עמד על בקשתו לסילוק על הסף. ב"כ התובעים הוסיפה דברים אחדים לעמדתם הקודמת של התובעים. היא ראתה לציין שנכון למועד הגשת בקשתם למחיקת התביעה הקודמת, בהיעדר יכולת להעמדת ערובה, הם לא היו מיוצגים, ולא ידעו שזכויותיהם תאבדנה להם. היא הלינה עוד על כך שלמרות שהתובעים ביקשו בהליך הקודם "לסגור תיק", בקשה שאותה מפרשת ב"כ התובעים כבקשת מחיקה, הרי שבית המשפט הורה על דחיית התביעה.

7.בתום הדיון, בהינתן קיומה של תביעה תלויה ועומדת (היא תביעתו שכנגד של הנתבע, שנותרה בעינה גם לאחר דחיית התביעה הקודמת), שצפויים להתקיים בה הליכי גישור, ביקשתי לבחון עם הצדדים אפשרות שכלל המחלוקות שבין הצדדים תידונה בגישור, על מנת לסיים אחת ולתמיד את ההתדיינויות שבין הצדדים. התובעים הסכימו, הנתבע ביקש לבחון את עמדתו, והודיע עתה כי הוא מסרב לדבר, וזאת כפי זכותו המלאה כמובן. יש להכריע אפוא בבקשת הסילוק.

8.דין הבקשה להתקבל. על בית המשפט להישמר עד מאד שלא לנעול את דלתו של בית המשפט בפני המבקש להביא את עניינו לפניו. אולם שעה שמתדיין היה זה מכבר בהיכל המשפט, ובחר לצאת כאשר ההליך הוביל לתוצאות שליליות מבחינתו, אינו יכול לשוב לבית המשפט, משל הייתה זו דלת מסתובבת.