הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יסכה ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי כלי הרכב המעורבים בתאונה מיום 17.3.2013 (להלן: "התאונה"). 

התביעה העיקרית היא תביעת שיבוב ובגדרה נתבעים כספים שהתובעת שילמה בגין נזקי רכב מ.ר. 69-318-75 שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, בצירוף שכ"ט שמאי. התביעה הוגשה כנגד נהגת רכב מ.ר. 10-241-23 המעורב בתאונה (להלן: "רכב הנתבעת") וכנגד מבטחת רכב הנתבעת.

התביעה שכנגד הוגשה בגין נזקי רכב הנתבעת בתאונה, וזו הוגשה על ידי נהגת רכב הנתבעת בתיק העיקרי כנגד מבטחת רכב התובעת, היא התובעת בתיק העיקרי.

2.המחלוקות הטעונות הכרעה בתיק הן שתיים; שאלת האחריות לתאונה וטענת הנתבעת 2, מבטחת רכב הנתבעת להיעדר כיסוי ביטוחי, מהטעם שנהגת רכב הנתבעת במועד התאונה אינה נמנית על המורשים לנהוג ברכב.

3.לטענת התובעת בכתב התביעה העיקרי, התאונה אירעה עת שרכב התובעת הוסע בנתיבו כדין כאשר רכב הנתבעת פנה בפתאומיות שמאלה וגרם לתאונה.

מנגד טוענת הנתבעת 1 בכתב ההגנה לאחריותה הבלעדית של מבוטחת התובעת לתאונה אשר נסעה במהירות מסחררת, בחוסר אכפתיות ובחוסר תשומת לב כמתבקש מנהג סביר, ובגין נהיגתה נגרמה התאונה. כן הכחישה הנתבעת 1 את חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ואת הנזק הנטען על יסודה וטענה כי הנתבעת 2 ביטחה את רכב הנתבעת, כך שבהינתן והנתבעת תחויב בתשלום כלשהו, על הנתבעת 2 לבדה לשאת בו.

הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה להיעדר יריבות ו/או עילה בינה לבין התובעת בתיק העיקרי, בהיעדר כיסוי ביטוחי לרכב הנתבעת במועד התאונה, מאחר ונהגה בו נהגת שאינה מורשית לנהוג ברכב המבוטח ובעוד הפוליסה קבעה כי רשאי לנהוג ברכב נהג שגילו מעל 40 שנה ושברשותו רישיון תקף יותר משנה, בפועל נהגה ברכב בו הנתבעת 1 שגילה מתחת לגיל 40.

אותן טענות בנוגע לשאלת האחריות נטענו, בהתאמה, על ידי הצדדים לתביעה שכנגד.

4.הנתבעת 1 לא שלחה הודעת צד ג' כנגד מבטחת רכב הנתבעת, הנתבעת 2.

5.בתיק התקיימו שתי ישיבות בית המשפט, הוגשו בקשות יתר הצורך, עד שהתקיימה ישיבת ההוכחות.

בישיבה מיום 14.4.2016 לא התייצבה נהגת רכב התובעת, כשלדברי באת כוח התובעת היא סיפרה שאביה של הנתבעת 1 ניסה להדיחה לומר אי אמת ולהודות בתאונה, אף שכנגד הנתבעת 1 הוגש כתב אישום והיא הורשעה על פי הודאתה. בית המשפט, בפרוטוקול הדיון, הורה לתובעת להגיש תצהיר של הגורם שבידיו הידיעה מי מטעם הנתבעים ביקש להשפיע באופן בלתי הוגן על עדת התובעת, שאם לא כן תימחק התביעה. התובעת לא הגישה תצהיר, ומכאן הוגשו בקשות והודעות חוזרות על ידי הנתבעת 1 והתובעת. לאחר בחינת טענות הצדדים, על פי החלטתי מיום 15.6.2016 חויבה התובעת בהוצאות הנתבעת 1 חלף מחיקת התביעה ובהתאם להחלטתי מיום 1.7.2016, פטרתי את התובעת מהגשת התצהיר.

בין לבין הודיעה התובעת כי לאור הרשעת הנתבעת 1, על פי הודאתה, בכתב אישום שהוגש נגדה בהליך תעבורתי בגין התאונה היא נכונה לסיים את המחלוקת בתשלום פיצוי המהווה 80% מתביעתה. הצעתה לא נתקבלה וישיבת ההוכחות שנקבעה, נתקיימה כסדרה.

6.הצדדים התייצבו לפניי לישיבת הוכחות. לישיבה זו לא התייצבה נהגת התובעת. התובעת הגישה לתיק ביום הדיון הודעה על צירוף כתב האישום, הסדר הטיעון והכרעת הדין כנגד הנתבעת 1 בבית המשפט לתעבורה, בהמשך להגשת מסמכים אלה לתיק במצורף להודעתה מיום 10.5.2016 והודיעה כי בכוונתה להסתמך על פסק הדין המרשיע להוכחת אחריותה של הנתבעת 1 ואין בכוונתה לזמן עדים. בפתח ישיבת ההוכחות חזרה באת התובעת והודיעה כי התובעת מבקשת להוכיח את תביעתה באמצעות פסק הדין המרשיע שניתן כנגד הנתבעת 1 בבית המשפט לתעבורה ולכן לא הובאה נהגת התובעת לעדות, כשלדבריה: "אלו הראיות שיש בכוונתי להוכיח את התביעה" (פר' עמ' 4 שו' 10-11).

בא כוח הנתבעת התנגד להגשת כתב האישום והכרעת הדין בהליך התעבורתי כנגד הנתבעת 1 ועתר להוצאתם מהתיק. בא כוח הנתבעת 2 הצטרף להתנגדות הנתבעת 1, ביקש לחקור את נהגת התובעת לעניין "האשם התורם" וכן לעניין הכיסוי הביטוחי, בטענה להבדלי גרסאות בהודעת המבוטח ועתר לדחיית הדיון לצורך זימון נהגת התובעת. לא נעתרתי לבקשת הנתבעת 2 לדחיית הדיון לצורך זה. בדיון שהתקיים העידו הנתבעת 1 ואביה. מטעם יתר בעלי הדין, התובעת והנתבעת 2 לא התייצבו עדים. התובעת ויתרה על הגשת סכומים (עמ' 11 שו' 1). הנתבעת 1 והנתבעת 2 הגישו סכומים בכתב, ואני נדרשת להכרעה.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

7.בפתח דיון ההוכחות טענה ב"כ התובעת כי היא מבקשת להוכיח את התביעה באמצעות פסק הדין המרשיע שניתן ביום 12.2.2015 כנגד הנתבעת 1 בבית המשפט לתעבורה בקשר לתאונה (להלן: "פסק הדין המרשיע"). לאור התנגדות הנתבעת 1 להגשת פסק המרשיע כראייה טענה ב"כ התובעת בדיון כי לא הייתה מחלוקת לעניין ההרשעה, משהנתבעת 1 הורשעה על פי הודאתה ולא הגישה בקשה להגשת ראיות לסתור, וכי המחלוקת בתיק נוגעת לשאלת האשם התורם של נהגת התובעת.

התובעת, כאמור ויתרה על סיכומים ולא טענה בדיון בשאלת הכיסוי הביטוחי אצל הנתבעת 2.