תא"מ 67177-12-14 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.07.2014, בין כלי רכב מ"ר 97-760-63 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 20-983-03 (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבע סטה שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת ופגע בו. עוד טוענת התובעת כי על מנת למנוע את התאונה הסיטה נהגת רכב התובעת את רכבה ימינה והתנגשה בקיר.

מנגד, טוען הנתבע כי רכב הנתבע רשום על שמו בתור הבעלים של הרכב, אך לא הוא שנהג ברכב הנתבע בעת קרות האירוע, אלא אדם אחר שהנתבע הרשה לו לנהוג ברכבו. לטענת הנתבע, הבעלות ברכב לא מקנה לתובעת זכות לתבוע אותו בנזיקין אלא אם זהותו של נהג הרכב לא ידועה. ברם, במקרה זה, טוען הנתבע כי הוא סיפק לתובעת את פרטי הנהג שנהג ברכבו בעת קרות התאונה, שהינו תושב חוץ, ואת כתובתו.

3.למעשה, עומדות לפניי שתי מחלוקות: הראשונה, היא המחלוקת בעניין היעדר יריבותו של הנתבע, לאור טענתו כי לא הוא שנהג ברכבו בעת קרות התאונה וכי הוא סיפק לתובעת את פרטי הנהג ברכבו. השנייה, היא המחלוקת בעניין האחריות לקרות התאונה.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגת רכב התובעת והנתבע.

5.לאחר שמיעת עדי הצדדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, תוך חלוקת אחריות לקרות התאונה בין נהגי הרכבים המעורבים בה.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים: