תא"מ 6714-02-15 ר.א.ד. בטון בע"מ נ' גבעון

בפני תביעה שטרית בסך 1,390 ₪.

התובעת היא חברה לאספקת בטון אשר ממנה הזמינה הנתבעת – לאורך 8 חדשים בהם בנתה את ביתה – בטון, לפי הזמנה שמספרה 1665 מתאריך 27.8.13 - שבתחתיתה קיים שטר החוב נושא התביעה.

משלא שילמה הנתבעת את החוב הנדרש, לגירסת התובעת, מילאה היא בשטר החוב סכום זה והגישה אותו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

בדיון בהתנגדות הנתבעת ניתנה רשות להתגונן בפני השטר בהעדר התייצבות התובעת.

תוך כך הועברה התביעה לפסים של סדר דין מהיר והצדדים נדרשו להגיש כתבי טענות מלווים בתצהיר ותצהירי עדות ראשית.

בעוד הנתבעת יכלה להסתפק בהתנגדותה, אליה לווה תצהיר, הרי שהתובעת לא הגישה דבר וכל שיש בידינו הוא שטר החוב האילם. אפילו הבקשה לביצוע אינה ממולאת כדבעי וגם בה חסרה גירסה באשר למהות החוב.

ב"כ התובעת הודיע בתחילת הדיון כי הוא מתכוון להוכיח את תביעתו ע"י חקירת הנתבעת בלבד והפרכת גירסתה (דבר אשר לו חשב כי הוא אפשרי יכול היה לעשות בשעת הדיון בהתנגדות עצמה, לוּ התייצב אליו).

מִשְאֵלותיו של ב"כ התובעת עולה כי לטענתו עשתה התובעת טעות. נציגה פגש את הנתבעת בתאריך 2.6.14 וכנגד תשלום יתרת התמורה אותה סבר כי היא חייבת באותה עת, מסר בידיה את שיק הבטחון בסך 10,000 ₪ שהחזיקה התובעת יחד עם שטר החוב נושא תיק ההוצל"פ. הוא לא היה מודע, ככל הנראה, לחשבונית מתאריך 31.5.14 שהוצאה בגין תעודת משלוח מ-4.5.14 ואשר בה סופק המשלוח האחרון של הבטון שסכומו הוא 1,390 ₪. הנתבעת לגירסתו קפצה על המציאה כמוצאת שלל רב ומסרבת לשלם סכום זה.

יצויין כי תעודת המשלוח והחשבונית לא הוגשו לתיק אך הוצגו בפני הנתבעת בשעת חקירתה הנגדית.

הנתבעת אינה חתומה על תעודת המשלוח ומי שככל הנראה חתום עליה הוא הקבלן, חמדאן. אלא שהנתבעת טוענת כי קבלן זה עבד עבור אנשים נוספים ואין לדעת מחתימתו כי הבטון סופק דוקא לביתה, מה גם שהיא טוענת כי סיימה את בניית ביתה מיד לאחר פסח 2014 (דהיינו מיד לאחר 28.4.14) – אף כי קודם לכן העידה כי הבניה בבטון הסתיימה כבר במרץ 2014.

הנתבעת העידה כי בסוף כל חודש התחשבנה אתה התובעת לגבי אותו חודש וקבלה מידיה מזומן כאשר הנתבעת משלמת את כל מה שדורשת התובעת. לשאלת בית המשפט מדוע לא שילמה את החוב אשר נוצר עד סוף אפריל, לגירסתה, כבר בחודש מאי – ושילמה אותו רק ביוני, ענתה כי התובעת חיכתה לראות במהלך מאי אם תתבצענה עוד הזמנות ומשראתה כי אין יותר הזמנות פנתה אליה ובקשה להתחשבן עמה ונציגה אף הביא עמו את שיק הבטחון לפגישה שהתקיימה ברחוב של הדואר בבאר שבע.

ב"כ התובעת טען כי על הנתבעת המתנגדת לתשלום החוב היה להגיש התחשבנות מפורטת וכי בתצהירה ציינה כי התשלום של 2.6.14 היה בגין כל משיכות הבטון עד אותו תאריך, דבר היכול להעיד על כך כי נעשו משיכות בטון בתאריך סמוך לתאריך התשלום.

דא עקא כי ההבדל בימים בין גירסת התובעת לגירסת הנתבעת הינו כ-6 ימים (28.4 מול 4.5) ושניהם רחוקים למדי מתאריך התשלום, 2.6.14.

לו כל שהיה בידי התובעת היה שטר החוב מול טענת הנתבעת להעדר תמורה, יתכן ונטל ההוכחה היה עובר לשכם הנתבעת לפרט את מהות המשיכות והתשלומים שביצעה, אלא שכאן מחזיקה הנתבעת שיק בטחון שמשכה לטובת הנתבעת ואשר הוחזר לידיה, כמו גם קבלה על תשלום מ-2.6.14 שהוא בתאריך של כמעט חודש אחרי תעודת המשלוח ויומיים לאחר הוצאת החשבונית.

על כן נטל ההוכחה כי הסכום ששולם אינו כולל חשבונית ותעודת משלוח אלה הוא על התובעת והיא לא הרימה נטל זה. העובדה כי שטר החוב עדיין נמצא בידה יכולה להיות מוסברת בכך שמדובר בחלק אינטגרלי של דף הזמנת הבטון מאוגוסט 2013 אשר יתכן והנתבעת לא היתה ערנית לכך שהוא מהווה שטר חוב - מן הסתם היתה דורשת את החזרתו אף הוא או את ביטולו, יחד עם שיק הבטחון - ויש בכך אף טעם לפגם מצד התובעת.

מנהלה של התובעת לא העיד. חמדאן, מי שחתום על תעודת המשלוח – לא העיד. התובעת לא הצליחה לערער באופן חד משמעי את גירסת הנתבעת אף כי בהעמדת גירסה מול גירסה – לו היו - יתכן וגירסתה היתה משכנעת את הח"מ יותר.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 929 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.