תא"מ 67111-01-17 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אהרוני ואח'

: | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
67111-01-17
17.12.2017
בפני השופט:
אריה ביטון

- נגד -
תובעת:
איילון חברה לביטוח בע"מ
עו"ד וייס ודואניס
נתבעים:
1. אירית אהרוני
2. גדעון אהרוני

עו"ד חיון
פסק דין

1.לטענת התובעת, ביום 14/6/16 בשעה 14:00 לערך נהגה מבוטחת התובעת ברכב ברח' ארלוזורוב 4 באזור. לפתע נפתחה דלת תא אשפה פגעה ברכב וגרמה לו לנזקים. לטענתה, התאונה ארעה בשל רשלנותם של הנתבעים שלא דאגו לסגור את הדלת ולא מנעו את התאונה.

2.לטענת הנתבעים, המדובר בסמטה צרה שיש לנהוג בה במהירות נמוכה מאד וכי תא האשפה משותף לשני בתים ברחוב. לטענתם, נהגת המבוטחת נסעה במהירות אדירה בסמטה הצרה, לא נתנה לבה לתנאי הדרך והתנגשה בעצמה בתא האשפה, בדלת הפח ובמסגרת הבטון ושברה אותם ואת החומה. עוד טוענים הם, כי דלת תא האשפה סגורה לחלוטין ואין לקבל את גרסת הנהגת כי רוח פתחה את הדלת, אילו הדלת היתה פתוחה הרי שהיתה היא בולטת לסמטה והיה עליה לראותה.

דיון והכרעה

3.לאחר שמיעת עדי הצדדים, מצאתי לקבוע כי דין התביעה להדחות משהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכיח כי הנתבעים התרשלו בצורה כלשהי אשר הביאה לנזקי התובעת. כל זאת מן הנימוקים שיובאו להלן.

4.המוציא מחברו עליו הראיה – כך מורה הדין. דהיינו שעל התובעת להוכיח כי הנתבעים התרשלו בתחזוק דלת תא האשפה ו/או בסגירתה באופן שגרם לנזקים לרכב התובעת. אין מחלוקת כי דלת תא האשפה מצויה בבעלותם ובאחזקתם של הנתבעים. לפיכך, ברי כי מוטלת עליהם חובת זהירות מושגית וקונקרטית בכל הקשור בטיפול בתא האשפה וכל המחובר אליו, לרבות דלת התא. מכיוון שדלת התא נפתחת לכיוון הסמטה, הרי שעליהם לדאוג כי זו לא תפריע ולא תמנע מעבר בדרך או בסמטה זו, וכן כי אדם סביר יכול לצפות כי אי תיחזוק הדלת עלול לגרום לנזק כלשהו לעוברים ולשבים בדרך, לרבות לרכבים העוברים בסמטה. כעת נשאלת השאלה האם הפרו הנתבעים את חובת הזהירות הקונקרטית. דהיינו, האם נקטו הם באמצעי זהירות הנדרשים והסבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את הנזק? אכן, על הנתבעים לעשות ככל האפשר כדי לדאוג שדלת התא תהא סגורה. אולם, האם עליהם לנקוט בכל האמצעים האפשריים? הדין דורש כי האמצעים יהיו סבירים ומתאימים לשם מניעת הנזק. דרישה כי ינקטו כל האמצעים האפשריים תצריך עמידה לצד תא האשפה לכל אורך היום, וברי כי אין אלו אמצעים סבירים שכן עלותם אל מול התועלת והסיכון הקיים הינה בלתי סבירה בעליל.

5.התובעת מצידה לא הוכיחה כי הנתבעים עשו איזושהי פעולה שגרמה לדלת תא האשפה להיפתח. מבוטחת התובעת מסרה לחוקר מטעם התובעת כי דלת התא נפתחה כנראה מעוצמת הרוח, כאמור בדו"ח החוקר שצורף לכתב התביעה. בעדותה בפניי, העידה נהגת רכב התובעת כי נסעה במהירות של 20 קמ"ש ברחוב הצר כאשר הדרך פנויה ומבלי שדבר הפריע לנסיעתה ברחוב ולפתע חשה במכה ברכבה. לטענתה, כנראה שהדלת נפתחה בזמן נסיעתה. בחקירתה הנגדית, לא ידעה לציין אם היתה רוח פרצים או את מצב מזג האויר באותו היום. מנגד, עדת הנתבעים ציינה כי השער סגור תמיד וכי זה היה יכול להפתח ממכה חזקה שכן נגרם נזק גדול לשער ולקיר הבטון. אכן עיון בתמונות המקום מגלות כי המדובר ברחוב צר בין בתים המחייב נסיעה זהירה לאורכו ובמהירות נמוכה. יתר על כן, ברור כי אילו השער היה פתוח, גם אם באופן חלקי, ניתן היה להבחין בו היטב לפנים. הטענה ההשערתית של נהגת רכב התובעת כי זה נפתח לפתע מעוצמת הרוח הינה סברה שלא מצאתי לה כל בסיס במיוחד נוכח עדותה הבלתי עקבית והמהוססת של הנהגת שלא ידעה לציין את מצב מזג האויר ומדוע שהשער יפתח מעוצמת הרוח אם בכלל לא היתה רוח פרצים במקום באותו הרגע. גם הטענה שנטענה על ידה לפיה הדיירת שיצאה מן הבית ציינה כי יתכן שהמנקה לא סגרה את שער פח האשפה באה בעקבות טענתה כלפיה מדוע זה לא דואגים שהשער יהיה סגור. ללמדך, שזו ידעה כי השער היה פתוח ולא כי זה נפתח לפתע. הפגיעה ברכב היתה בכנף הקדמית שמאלית של רכבה ממש בצד הפנס הקדמי, ולפיכך אילו השער נפתח לפתע היתה היא מבחינה בו לפניה בעת שנפתח, דבר שלא ידעה לומר בוודאות כלל. ואם היה זה פתוח, אף באופן חלקי, אזי מקל וחומר שהיה עליה להבחין בדלת הפתוחה ולנקוט משנה זהירות בעוברה במקום. מכל מקום, לא הוכח כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית או לא נקטו באמצעי זהירות סבירים ביחס לתחזוק תא האשפה, ולפיכך, אין לומר כי אלו התרשלו כלל.

6.אף אם תאמר כי היתה התרשלות כלשהי מצד הנתבעים, הרי שניתן לומר כי מונעת הנזק היעילה ביותר במקרה דנן היתה נהגת רכב התובעת, שאילו נקטה במשנה זהירות ונסעה במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, כנדרש בתקנה 51 לתקנות התעבורה, אזי היה בידה להימנע ולמנוע את הפגיעה ברכבה ובדלת הפח, ומשלא עשתה כן הביאה בעצמה לקרות התאונה ולנזק. לפיכך, בהתאם לסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, אשמה שלה מהווה את הסיבה המכרעת לנזק. ועל כן, מתנתק הקשר הסיבתי שבין הפרת חובת הזהירות הקונקרטית, ככל שהיתה קיימת כזו, לבין הנזק, ואף מטעם זה לא מתקיימים יסודות האחריות בנזיקין.

מסקנה

7.לאור האמור לעיל, מצאתי כי אין מתקיימים במקרה דנן יסודות האחריות בנזיקין, דהיינו שאין מקום לקבוע כי הנתבעים התרשלו ו/או שאלו גרמו לנזק לרכב התובעת. משכך, לא עמדה התובעת בחובת ההוכחה המוטלת על כתפיה, ודין התביעה להידחות. התובעת תשא בשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך של 3000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>