תא"מ 67086-10-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' פופוביץ קרוב ואח'

רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים, שנגרמה תוך כדי פניה ימינה, או בסמוך לאחריה, כאשר כל אחד מהנהגים טוען כי הנהג האחר סטה מנתיב נסיעתו וגרם לתאונה.

לטענת נהג רכב התובעת (להלן: הנהג), הוא נסע בנתיב השמאלי ולאחר שעבר והשלים את הפניה ימינה, פגעה בו הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) בפינה הקדמית ימנית של רכבה, בצד שמאלי אחורי שלו. הנהג עמד על דעתו כי הנתבעת סטתה למסלול נסיעתו, והוא אינו אחראי לתאונה.

לטענת הנתבעת, נסעה בנתיב הימני, כאשר תוך כדי נסיעה הרגישה מכה חזקה מרכב שלא הבחינה בו קודם לכן. הנתבעת אישרה כי לאחר התאונה טען בפניה הנהג שהיא סטתה לנתיבו, אך לא היתה לה כל סיבה לסטות שמאלה, מאחר שהיא צריכה לפנות ימינה בהמשך הדרך. הנתבעת עמדה על טענתה כי לא סטתה מנתיב נסיעתה.

מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה:

העדים לא חזרו בהם מטענותיהם ולא שינו את גרסתם בעת חקירתם הנגדית, ואף אחד מהם לא הסכים עם גרסת הצד האחר.

טעויות הנהג באשר למיקומי הנזק, אין להם משמעות, שכן אין חולק מהם מיקומי הנזקים כפי שנגרמו בפועל וטעות בציון צידו הנכון של הרכב, אין בה כדי להטיל אחריות, מקום שאין אשמה במעשיו של הנהג.

בנסיבות שנוצרו, נראה סביר בעיני, כי כל אחד מהמכוניות התקרב יתר על המידה לקו ההפרדה שבין שני נתיבי הנסיעה, ולא סטה רק רכב אחד באופן ממשי וניכר לתוך נתיב הנסיעה האחר.

לפיכך מצאתי כי ראוי לחלק את האחריות לתאונה ולתוצאותיה, באופן שווה בין שני הנהגים, כך שכל אחד מהם ישא ב-50% מן האחריות.

סוף דבר, על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1.         סך של 2,298 ₪ (50% מעלות תיקון הנזק, ירידת ערך ושכר שמאי) כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות הדעת השמאית, 3.6.13.

2.         סך של 1,250 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

3.         סך של 750 ₪ בגין אגרת משפט (מחצית ראשונה ושנייה).

4.         סך של 400 ₪ בגין הוצאות בטלת העד שנפסקו בדיון.

התובעת תשלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 15 יום.