תא"מ 66539-10-13 פרץ פרנקל נ' קורב

התובעת הגישה בקשה להורות על מחיקת התצהיר שהוגש מטעם הנתבעת ביום 15.12.14.

לטענת התובעת, כתב התביעה הוגש עוד בחודש אוקטובר 2013 וכתב ההגנה הוגש, לאחר דחיות, רק בחודש מאי 2014, מבלי שצורפו לו תצהיר ומסמכים כדרישת התקנות לעניין סדר דין מהיר.

הנתבעת לא פעלה על פי הודעת בית המשפט מיום 26.6.14, לפיה יוגשו תצהירים בתוך 45 ימים (שהסתיימו, בשל הפגרה, רק בשלהי חודש ספטמבר 2014), ואף הודיעה בדיון שהתקיים ביום 5.11.14 כי "אין לנו תצהירים נוספים מטעמנו" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 15).

למרות זאת, טוענת התובעת, הגישה הנתבעת תצהיר כאמור לעיל, מבלי שנתבקשה כל ארכה בעניינו, מבלי להציג טעמים או סיבות מיוחדות לאיחור, ובניגוד להצהרותיה ולהחלטות בית המשפט.

הנתבעת אינה חולקת על כך שתצהירה הוגש באיחור, אך לעמדתה לא נגרם לתובעת עוול בשל כך, לא נגרמו דחייה או איחור בניהול התיק, וכי יש לאפשר תיקון פגמים דיוניים כאשר הדבר אינו גורם עוול מהותי לצד השני.

הנתבעת לא הציגה טעמים של ממש לאיחור, ורק ציינה את מעורבותה של חברת הביטוח בהליכים מבלי להסביר כיצד הדבר קשור לאיחור.

התובעת השיבה כי התנהלות הנתבעת הינה פגומה ומהווה זלזול בהליך כולו.

דיון

אין חולק כי הנתבעת לא תמכה כתב הגנתה בתצהיר ובמסמכים, כדרישת תקנות סדר הדין האזרחי. אין חולק עוד כי תצהיר עדות ראשית מטעמה הוגש באיחור.

מחד, ניתן לטעון, כי אי הנוחות שנגרמת לתובעת איננה שקולה כנגד התוצאות הקשות שעלולות להיגרם לנתבעת אם התביעה תתקבל נגדה ללא כל דיון ובדיקה לגופו של עניין (ראה ע"א 5520/90 חברת שבת שרון בע"מ נ' בנק איגוד (פורסם בנבו)).