תא"מ 66508-12-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שבתאי ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה ברחוב הרצל בנתניה, ליד קניון השרון. לטענת התובע 2 ("התובע"), שנהג ברכב, הוא עמד ברמזור אדום בנתיב הימני מבין ארבעה נתיבים, כאשר בנתיב שלשמאלו עמדה משאית הנהוגה על ידי הנתבע 1. כאשר התחלף הרמזור לירוק הוא והמשאית החלו לנסוע, והחלק האחורי ימני של המשאית סטה לנתיבו, פגע בחלק האחורי שמאלי של הרכב שלו, וגרר אותו מעט. לאחר שהוא צפר לו הבחין בו הנתבע 1, ואז הם עצרו בצד והחליפו פרטים. אשתו של התובע, שהייתה גם היא ברכב, העידה כי לאחר תחילת הנסיעה היא הרגישה שהם נגררים. העדה ציינה כי היא לא הבחינה במשאית עד לתאונה, ושללה את הטענה כי הם סטו לנתיב שמשמאלם לפני התאונה.

3.לטענת הנתבע 1 ("הנתבע") הוא היה בנסיעה איטית לאחר הרמזור כאשר רכב התובע, שהיה מעט לפניו, סטה לפתע לנתיבו ותוך כדי הפנייה התחכך החלק השמאלי האחורי של רכב התובע בפנס האיתות הימני קדמי של המשאית. לטענת הנתבע 1, הוא לא הבחין ברכב כאשר הוא סטה, מכיוון שמדובר ב"אזור מת" שלו, ורק לאחר שהוא שמע את צעקות התובע על כך שהוא פגע ברכבו הוא עצר והם החליפו פרטים.

4.לאחר שהאזנתי לעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. בין הצדדים ישנה מחלוקת בסיסית בשאלה האם רכב התובע פגע בפינה הימנית קדמית או בפינה הימנית אחורית של המשאית. הנתבע 1 העיד שלא הבחין באופן התרחשות התאונה, ולמעשה טענתו הינה יותר השערה (ראו, עמ' 16-15 לפרוטוקול). כנגד זאת, ניצבת עדותם של התובע ואשתו, אשר הייתה קוהרנטית והגיונית. אשת התובע העידה בכנות כי לא הבחינה באופן התרחשות התאונה, אולם עמדה על כך שהם נגררו על ידי המשאית בלא שסטו לנתיב השמאלי, ועדותה הייתה מהימנה. יתרה מזו, בנסיבות העניין הגרסה לפיה המשאית סטתה מעט ימינה, בחוסר תשומת לב, וכך פגעה בחלקה האחורי ברכב התובע, סבירה יותר מההנחה כי רכב התובע נחפז להיכנס לנתיבה של המשאית מיד לאחר הרמזור. ער אני לטענת הנתבעים כי דרכו של התובע הובילה לכיוון ישר, והנתיב הימני מסתיים בירידה ימינה, אולם יש לשים לב כי הירידה ימינה נמצאת במרחק של כ-200 מטר מהנקודה בה אירעה התאונה. מכל מקום, מכלול נסיבות העניין ועדותה של אשת התובע מטים, כאמור, את הכף לטובת אימוץ גרסתם של התובעים.

אעיר, כי טענת הנתבע כי הנזק לרכב התובע נגרם מפנס האיתות של המשאית אינה מתיישבת עם תמונות הנזק של רכב התובע (ת/1), מהן ניתן לראות בבירור כי מה שפגע ברכב התובעים היה יותר מאסיבי מפנס איתות. יחד עם זאת, יש טעם בטענת בא כוח הנתבעים כי הנתבע 1 לא ראה את אופן התרחשות התאונה וממילא יש לראות בכך השערה גרידא, ולא ייחסתי לכך משקל בהכרעה.

5.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת 1 סך של 7,276 ש"ח בגין התשלומים בהם נשאה בעקבות התאונה, ולתובע 2 סך של 3,046 ש"ח בגין ההשתתפות העצמית ועלויות הכינון ששילם. אשר לתביעה בגין אובדן הנחת העדר תביעות, התובע 2 יהיה זכאי לתבוע הפסד זה, ככל שיתרחש, בכפוף להמצאת אישורים כמקובל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים, באמצעות הנתבעת 3, סך של 378 ש"ח בגין אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 1,811 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ז, 13 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.