תא"מ 66376-09-14 הירש נ' בכור ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 17.11.2013 בראשון לציון. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 7,409 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

2.שני הצדדים מסכימים, כי התובעת נסעה בנתיב הימני מתוך שלושה, וכי זהו נתיב המיועד לתחבורה ציבורית (אם כי מתמונות שהוצגו עולה כי לפחות בחלק הקרוב לרמזור בו התכוונה התובעת לפנות ימינה, מותר גם למכוניות אחרות לנסוע בו, אם הן פונות ימינה), ואילו הנתבע 1 נהג במשאית, שעליה מערבל בטון, בנתיב האמצעי, משמאל לרכב התובעת. התנועה בכביש היתה עמוסה למדי. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל סטיית המשאית לעברה, מסיבה לא ידועה, אם כי לא יכולה היתה להעיד כי ראתה את המשאית נצמדת אליה – אלא רק כי היא עצמה לא סטתה שמאלה. לדבריה, נהג המשאית לא התייחס לפגיעה, וגם לא ראה את נפנופיה לעברו, ובסופו של דבר התייחס אליה רק הודות לנהגים אחרים, שמנעו מבעדו להתקדם וסימנו לו.

4.הנתבע 1 טוען, כי התאונה ארעה בשל סטיית המכונית לעבר המשאית – אף זאת, כהסקת מסקנה, שכן לדבריו הוא עצמו לא סטה ימינה. הוא אישר כי פגיעה כזו אפשרית בלא שהוא עצמו ירגיש בה, ואף לא הכחיש כי מכוניות אחרות עכבו בעדו. הוא אישר כי ראה את הפגיעות ברכבה (לאחר שעצרו להחליף פרטים), ולא ידע להסביר מדוע בטופס ההודעה שלו נכתב שאינו יודע אם רכבה נפגע, וכי לא בדק אם נגרמו לה פגיעות כלשהן.

5.לא נשמעו עדים נוספים.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובחנתי את יתר חומר הראיות, אני מעדיף את גרסת התובעת, וסבור כי היא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה, להראות כי גרסתה מסתברת יותר. אמנם, הגרסאות מנוגדות, ואיש אינו יכול להעיד פוזיטיבית כי חברו סטה לעברו, אלא רק כמסקנה הנובעת מהכחשת סטיה עצמית, כאמור לעיל, אולם מהימנות גרסת הנתבע 1 נפגמה כתוצאה מנסיונו להרחיק עצמו מאחריות לתאונה באופן מילוי טופס ההודעה, כמתואר לעיל. אין זה מתקבל על הדעת כי לא בדק אם נגרמו נזקים, מקום בו נהג אחר טוען לעברו כי פגע בו, ואין הסבר סביר לכך שכך נכתב, למעט אם רצה הנתבע 1 לחזק את הרושם כי לא יתכן שפגע ברכב התובעת. זאת ועוד, גם עדותו, בה התעקש כי לא יתכן שרכבו סטה, בשל תנועתו האיטית, לא יצרה רושם מהימן, שכן אין ספק שהדבר ודאי אפשרי, ונראה כדבר שבשגרה בכבישי ישראל, העמוסים משאיות הסוטות אנה ואנה בתוך הנתיב, גם בנסיעה איטית. שוב, נראה כי מדובר בעדות שמטרתה לחזק את הרושם כי לא הוא גרם לתאונה, ולא עדות הבאה מתוך זיכרון של ממש. בנסיבות שכאלה, והגם שאין מדובר בראיה חותכת לכאן או לכאן, יש בשתי נקודות אלה כדי לתת לגרסת התובעת את החיזוק הנחוץ לה, כדי לקבוע כי יש לאמצה.

7.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 1, ולפיכך, על הנתבעים לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

8.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 7,409 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ה, 31 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.