תא"מ 66210-03-15 ע.ד. מאפים בע"מ נ' אורן ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 2.6.2014 בשעה 11:30 לערך במחלף ירקון. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 50,475 ₪, המורכבים מעלות תיקונים (31,467 ₪, לפי חוות דעת שמאי); שכר השמאי (1,700 ₪); נזק למטען שבמשאית התובעת (16,273 ₪, לפי תעודות משלוח שצורפו); נזקים כלליים (1,000 ₪); והפרשי שערוך (431 ₪).

2.אין חולק, כי בתאונה היו מעורבים 3 כלי רכב: משאית הנתבעים מאחור, משאית התובעת בתווך, ורכב פרטי של צד שלישי מלפנים. המחלוקת בין הצדדים היא סביב שאלת הנזק והקשר הסיבתי בינו לבין התאונה. יוער, כי נהג הרכב הפרטי הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות נגד התובעת כאן והנתבעת 2 כאן, והתיק שם עודנו תלוי ועומד.

3. באשר למיקום המדויק של התאונה נשמעו 3 גרסאות, אם כי כל הנהגים מסכימים כי היו בדרכם לעלות על כביש 5 מערבה במחלף האמור. נהג התובעת סיפר שהגיע מהוד השרון דרומה על כביש 40, פנה ימינה לנתיב העליה לכביש 5, נאלץ לתת זכות קדימה לרכב הפרטי, שהגיע משמאלו (מכיוון פתח תקוה/ראש העין), ולפיכך האט, ואז נפגע מאחור ע"י משאית הנתבעים (אשר במשתמע הגיעה אף היא מהוד השרון). נהג הרכב הפרטי סיפר שהגיע מפתח תקוה צפונה על כביש 40 ופנה שמאלה לאותו נתיב עליה, אולם שהתאונה ארעה בעת שגלש ימינה לעבר תחנת האוטובוס, הממוקמת עשרות מטרים קדימה מנקודת ההתמזגות של נתיב נסיעת משאית התובעת עם נתיב נסיעת הרכב (ומכאן, כי אין מדובר בהאטת המשאית עקב מתן זכות קדימה, כמתואר). והנתבע 1 סיפר שהגיע אף הוא מפתח תקוה וביקש לפנות שמאלה לאותו נתיב עליה, אלא שהתאונה ארעה במהלך הפניה שמאלה, בתוך הצומת (דהיינו במקום בו משאית התובעת כלל אינה אמורה להיות, לפי נתיב נסיעתה הנטען, ועשרות מטרים אחורה משתי החלופות האחרות).

4.במחלוקת זו אני מאמץ את גרסת נהג הרכב הפרטי, אשר לבד מהיותו עד אובייקטיבי (במחלוקת המסוימת), נתמכת גרסתו דווקא בעדותו של הנתבע 1, שסיפר כי לאחר התאונה, בעודו המום, יצא מהמשאית והתיישב בתחנת האוטובוס.

5.למיקום התאונה, יש להעיר, אין נפקות של ממש, לבד מכך שהממצא מלמד שקשה לסמוך על עדותו של הנתבע 1, זאת לבד מכך שלפי כל העדויות הוא היה ברמה מסוימת של הלם בעקבות התאונה, וממילא קשה לייחס לעדותו משקל של ממש.

6.עיקר טענות הנתבעים מבוסס על 4 אלה: (א) הפגיעה היתה קלה, במהירות איטית, ולא גרמה לנזק המתואר, ואף בדיקת הנהגים במקום הראתה כי אין נזק של ממש לרכב התובעת; (ב) המשאית לא הועמדה לבדיקתם; (ג) בדו"ח השמאי לא היתה התייחסות לנסועה קודמת ולמצב הרכב, והשלכת כל אלה על הצורך בחלפים חדשים; (ד) לא הוכח מלוא הנזק לתכולת המשאית.

7.את הטענה כי הפגיעה היתה קלה אני דוחה, באשר אין היא עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של 3 הנהגים. עוד יודגש, כי המשאית נבדקה על ידי השמאי בו ביום. השמאי אף אישר, כי מדובר בנזקים טריים. בשים לב למכלול העדויות, ואפילו מעדות הנתבע 1 הדבר נובע, נכון גם לקבוע כי משאית התובעת נהדפה אל הרכב הפרטי, ועל כן אחראים הנתבעים גם לנזקי החזית (ככל שהוכחו, ועל כך להלן).

8.איני רואה מקום להידרש לטענה בדבר אי-העמדת המשאית לבדיקת הנתבעים, באשר לא ראיתי כי היתה דרישה לכך במועד כלשהו, או כי יש סיבה להניח כי בדיקה כאמור תוביל לתוצאות אחרות.

9.גם לעניין החלפים, נראה כי הטענה נטענה מהשפה ולחוץ. יותר ממחצית הנזק היא עלות החלפת ארגז הבידוד של המשאית, ושם דווקא אושרה החלפה בארגז משומש. למעשה, הרכב המשמעותי היחיד שהוחלף בחדש הוא המגן הקדמי ואביזריו. השמאי כלל לא נחקר בעניין זה, ולא מצאתי סיבה לא לאמץ את קביעותיו. יודגש, כי למרות טענה בעניין בכתב ההגנה – השמאי כלל לא קבע ירידת ערך למשאית.