תא"מ 6619-12-14 איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ' אבו קוש

מבוא

לפניי תביעת תחלוף (שיבוב) בסדר דין מהיר לתשלום סך של 6,492 ₪, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 19.6.12 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה ביישוב ערערה בנגב, עת רכב התובעת חנה בחניה בצד ימין של הדרך, והיו מעורבים בה, רכב התובעת, נהוג בידי גב' חדרה אבו שנדי (להלן: "נהגת רכב התובעת") ורכב הנתבע, אליו חוברה עגלה, נהוג בידי הנתבע. אין מחלוקת כי הנתבע הינו האחראי הבלעדי לגרם התאונה. לפי הנטען, התאונה אירעה, עת דלת העגלה שחוברה לרכב הנתבע נפתחה, ופגעה בצד שמאל אחורי ברכב התובעת. הצדדים חלוקים בשלושה אלה: האחד, האם קמה לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבע; השני, מהן נסיבות התרחשות התאונה; והשלישי, שאלת הנזק ושיעורו.

נערך לפני דיון הוכחות, בו נשמעו העדים כדלקמן: נהגת רכב התובעת ומבוטחת התובעת, גב' חדרה אבו שנדי; בעלה של נהגת רכב התובעת, מר עומאר אבו שנדי, והנתבע . בתום הדיון סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

האם קמה לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבע?

הנתבע סבור, כי אין לתביעה שהוגשה כנגדו תקומה. הנתבע סומך טיעונו, על הסכם מיום 24.6.12 (אשר נערך מספר ימים לאחר התאונה), חתום על ידי מבוטחת התובעת, גב' חדרה אבו שנדי, ממנו עולה, כי מבוטחת התובעת והנתבע או מי מטעמו, הסתדרו ביניהם אשר לנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה, וציינו בהסכם במפורש, כי לא יהיו למבוטחת התובעת תביעות בעתיד כנגד הנתבע. לטענת הנתבע, ההסכם מיום 24.6.12 ממצה את כל טענותיה של מבוטחת התובעת כנגד הנתבע, בגין הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה.

התובעת טוענת, מנגד, כי ההסכם מיום 24.6.12 מתייחס אך ורק לגרימת נזק לפנס אחורי שמאלי ברכב התובעת. ההסכם לא מתייחס לעלות העבודות שבוצעו ולנזקים נוספים שהתגלו במוקד האחורי שמאלי ברכב התובעת, במהלך התיקונים. לכן, כך הטענה, ההסכם מיום 24.6.12 לא חוסם את התובעת מלתבוע השבת כספים ששילמה בגין תיקון הרכב ביחס למוקד אחורי שמאלי ברכב. התובעת מוסיפה וטוענת, כי אין לסמוך על ההסכם מיום 24.6.12, שכן לא ברור ממנו מהו הסכום הכספי ששולם למבוטחת התובעת בגין הנזק לרכב. לטענת התובעת, מבוטחת התובעת והנתבע סיכמו ביניהם על תשלום מזערי, שאינו מגלם את הנזק עצמו. לכן ראתה לנכון מבוטחת התובעת להפעיל את פוליסת הביטוח שלה אצל התובעת.

דיון

תביעת תחלוף המעוגנת בסעיף 62 (א) חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), היא תביעה המוגשת מטעם חברת הביטוח נגד מי שאחראי לנזק של המבוטח שלה, וזאת לצורך השבת תגמולי הביטוח ששילמה לאותו מבוטח. זכות התחלוף קמה למבטח כלפי צד ג' בהתקיים שלושה תנאים: האחד, התגבשות חבות מכוח חוזה של המבטח כלפי המבוטח בהתאם לתנאי פוליסה ברת תוקף; השני, תשלום תגמולי ביטוח בפועל למבוטח מכוח החבות; השלישי, קיום זכות המבוטח כלפי צד ג' בגין פיצוי בשל אירוע הביטוח (ראו למשל, ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3) 429,421 (1984). על מהותה של זכות התחלוף עמד בית משפט העליון ברע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 62-63 (2003), בציינו: "תחלוף הינו החלפתו של אדם על ידי אחר בהקשר של טענה, תביעה או זכות משפטית, כך שהמחליף יורש את זכותו של המעביר על כל מרכיביה... באופן בסיסי מדובר בהעברה של זכויות משפטיות מצד אחד לאחר, כך שהנעבר בא בנעליו של המעביר. תחלוף מלא משמעותו החלפה מלאה באופן השולל אפשרות שגם המעביר וגם הנעבר יחזיקו בו זמנית באותה זכות. תחלוף מכוח דין – להבדיל מתחלוף הסכמי- הינו העברת זכויותיו של אחד לאחר, הנקבעת בדין".

לאחר ניתוח מכלול חומר הראיות והעדויות, אני סבורה, כי לתובעת לא עומדת עילת תביעה כנגד הנתבע, משום שלמבוטחת התובעת לא קיימת זכות לפיצוי מאת הנתבע, בשל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה, לאור ההסכם מיום 24.6.12, הממצה את טענותיה כנגד הנתבע. מן הראיות עולה, כי בעלה של מבוטחת התובעת לא עדכן את התובעת על ההסכם מיום 24.6.12 ולא מסר לתובעת אינפורמציה כלשהי על קבלת כספים מן הנתבע בגין נזק הרכוש שנגרם לרכב בתאונה. בהתחשב בעובדה שעילת התביעה של התובעת נולדה כחצי שנה לאחר שמבוטחת התובעת והנתבע הסתדרו ביניהם אשר לנזק לרכב (הנתבע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי התקין למבוטחת התובעת מטבחון שבוע לאחר התאונה וביצוע עבודה זו הייתה כנגד סילוק התביעה לקבלת פיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונה), נפלה -קרסה עילת התביעה של התובעת. בתא"מ (שלום -ת"א) 9592-09-09 איי. איי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' תום סלע (ניתן ביום 30.5.11) נקבע כי במקרה ופנה המבוטח לחברת הביטוח שלו, קיבל תגמולים לפי פוליסת ביטוח, לאחר שקיבל את הפיצוי או כל חלק ממנו, תמורת חתימה על כתב ויתור וסילוק כלפי המזיק, תימצא המבטחת את עצמה במצב כמי שנשללה לה זכות תביעת שיבוב כלפי המזיק.

למרות שלא מדובר על הלכה מחייבת ואף לא על הלכה מנחה, מצאתי לנכון לאמץ אותה בתביעה זו, שכן השתכנעתי כי ההסכם מיום 24.6.12 מהווה ויתור גמור ומוחלט של מבוטחת התובעת על כל תביעה כנגד הנתבע. אינני מוצאת פגם בכך שבהסכם מיום 24.6.12 לא נקבע מהו הסכום המדויק של הפיצוי. הפיצוי בוצע בדרך של בניית מטבחון בבית מבוטחת התובעת שערכו מוערך בין 2,500 ₪ ל- 3,000 ₪ (ראו עדות בעלה של מבוטחת התובעת, בעמוד 7,שורה 18 לפרוטוקול). בעלה של מבוטחת רכב התובעת הוסיף והעיד, כי ראה בהתקנת מטבחון כחלופה הולמת ומתאימה לעלות תיקון הרכב ולעדותו "היה יכול לתקן את הנזק ב-2,000 ₪ "(ראו עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול, שורה 4). הנה כי כן, במועד בו שילמה התובעת למבוטחת שלה את תגמולי הביטוח (18.12.12) לא הייתה למבוטחת התובעת זכות תביעה כלשהי כלפי הנתבע, כך שלמעשה לא עברה לתובעת כל זכות תביעה. אין לתובעת יותר זכויות ממה שיש למבוטחת שלה, וברי כי על בית המשפט לכבד את ההסכם מיום 24.6.12.