תא"מ 6610-08-14 מילר נ' אוקנין ואח'

1.התובע הוא עורך דין שנשכר בידי חלק מדיירי בניין בפרוייקט המגורים "רום העיר" בפתח תקווה, ובכללם הנתבעים, לייצגם בתביעה נגד החברה הקבלנית שבנתה את הפרוייקט לפיצוי כספי בשל איחור במסירת הדירות.

הדיירים שכרו שירותיו של התובע לאחר שעורך דין קודם שטיפל בעניינם התפטר מייצוג.

לאחר שהתקבלה תביעת הדיירים נגד החברה הקבלנית הם נדרשים לשלם לתובע שכר טרחתו.

2.הצדדים חלוקים בדבר גובה שכר הטרחה המתחייב ואם יש להיצמד ללשונו של הסכם שכר הטרחה שנכרת בין הצדדים. התובע ידע שהנתבעים מסרבים לשאת בשכר הטרחה כפי שדרש. לכן העביר התובע לידי הנתבעים את סכום הפיצוי שהתקבל עבורם מאת החברה הקבלנית בגובה הסכום שלכאורה אינו שנוי במחלוקת והודיע שהוא שומר בנאמנות את סכום שכר הטרחה המגיע לו לדעתו, עד להכרעת בית המשפט במחלוקת שבין הצדדים.

3.הסכם שכר הטרחה קובע את אופן חישובו. להלן יובא הסעיף הרלוונטי מתוך הסכם שכר הטרחה:

"1.שכר טרחת עוה"ד בגין יצוג הלקוח בתיק הנ"ל, יהיה בשעור של 10% מגובה הפיצוי אשר יקבע ע"י בית המשפט, בתוספת מע"מ כחוק.

הסכום המקסימלי של שכה"ט יהיה עד לסך 800$ בתוספת מע"מ.

במידה וביהמ"ש יפסוק שכ"ט גבוה יותר מן המוסכם לעיל, יהיה עוה"ד זכאי לקבל את שכה"ט הגבוה שיגבה מן הנתבעת."

(להלן: ההסכם).

4.הנתבעים שמודעים לחובתם לשאת בשכ"ט טוענים שעל-פי ההסכם עליהם לשאת בשכר טרחה בגובה של 800$+מע"מ כערכם השקלי היום.

5.מנגד סבור התובע כי הוא זכאי לסך השווה ל- 10% מגובה הפיצוי שנפסק; ומשנפסק לנתבעים פיצוי של כ- 90,000 ₪, הוא זכאי לטענתו ל- 10,000 ₪, בניכוי מקדמה ששולמה עם תחילת הייצוג. לטענתו, הסכומים שנקבעו בהסכם שכר הטרחה תאמו לסכום התביעה נכון למועד החתימה על ההסכם וכי סכום התביעה עודכן מאז. עוד טען כי מנגנון ההגבלה נקבע בדולרים בהתאם למקובל בענף הנדל"ן נכון לאותה עת ובשעה ששערי הדולר היו גבוהים, כשמנגנון זה אינו רלוונטי עוד בשל חלוף השנים.

לחילופין טוען התובע כי יש לפסוק לו שכר טרחה 'ראוי' המשקף את אורך זמן הטיפול (7 שנים) ואת השירותים המשפטיים השונים שסיפק, שחרגו מהשירותים המשפטיים להם התחייב מלכתחילה.

דיון ומסקנות:

6.עיון בהסכם שכר הטרחה מעלה כי שכר טרחתו של עו"ד מילר הותנה בתוצאת ההליך. שיעור שכר הטרחה הועמד על 10%+מע"מ מסכום הפיצוי. כן נקבעה בו תקרת תשלום שהוצמדה לדולר והועמדה על 800$+מע"מ.

פרשנות הסכם ואומד דעת הצדדים:

7.הנחת המוצא העקרונית היא שההסכם על תנאיו הוא הבסיס לחיוב הנתבעים בשכר טרחתו של התובע. אין לסטות מפרשנותו המילולית של הסכם, אלא במקרה של שינוי משמעותי בנסיבות שהיוו הבסיס הרעיוני-כלכלי לכריתתו; נסיבות שהצדדים לא לקחו ולא היו צריכים לקחת בחשבון עם כריתתו של ההסכם, באופן שיישומו כלשונו יחרוג מאומד דעת הצדדים בעת כריתתו. סטייה מפרשנותו המילולית תעשה כדי להתאים את החוזה לשינוי הנסיבות המשמעותי. הבסיס הרעיוני-כלכלי לכריתת החוזה צריך שיילמד מההקשר שבו נכתב החוזה (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים (כרך ג') 295 (2003)).

8.היקף עבודה נרחב מזה שהעריך עורך הדין בעת כריתת ההסכם, אינו בגדר שינוי משמעותי של התנאים שהיו בבסיס ההסכם, המצדיק סטייה ממנו. כך גם משמדובר בהסכם המותנה בתוצאה - גם אם היתה נדחית התביעה ולמרות שהשקיע עורך הדין שעות עבודה רבות, לא היה זכאי לשכר טרחה כלל באשר בחר ליטול על עצמו את הסיכון של התניית שכרו בתוצאת ההליך (רע"א 7394/07 עו"ד גאנם נ' פאעור. ניתן ביום 8/01/07). גם הימשכות ההליכים מעבר למשוער אינה בגדר שינוי נסיבות משמעותי המצדיק סטייה מהסכם שנחתם בין הצדדים, באשר מצופה מעורך הדין שיידע לשקלל סיכונים אלה בעת עיצוב הסכם שכר הטרחה (ע"א 47491-05-13 עו"ד כסיף נ' אתרים בחוף ת"א חברה לפיתוח אתרי תיירות בתא"-יפו בע"מ. ניתן ביום 3/11/14).