תא"מ 65260-10-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' גיא ואח'

לפני תביעת שיבוב לתשלום סך 6,474 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק והוצאות שנגרמו לה עקב ת.ד. בה היה מעורב רכב מבוטחה ביום 14.7.13 באזור צומת קריית אתא לכיוון דשנים.

לגרסת מבוטח התובעת מר כהן משה, הוא הגיע לכיכר בת שני נתיבים, הוא נסע בנתיב השמאלי מבין שניים ונכנס לכיכר בנתיב זה המיועד לפניה שמאלה כשפניו היו מועדות למתחם "ביג" בעוד הנתבע היה בנתיב הימני אך אז סטה הנתבע שמאלה מתוך כוונה לפנות גם הוא שמאלה, חתך את נתיבו של מר כהן פגע ברכבו וגרם לנזק.

לגרסת הנתבע, משרדו ממוקם באזור מזה שנים רבות והוא יוצא מדי יום באותה הדרך לכיוון הכיכר שבה הוא ממשיך ישר כדי לעלות על כביש עוקף קריות (ימינה) לכיוון דרום שם הוא התגורר (נתניה).

הנתבע העיד כי הוא נסע בנתיב הימני בו גם נכנס לכיכר וכי לא הייתה לו שום כוונה לפנות שמאלה וכי למעשה הוא מעולם לא פנה באותה כיכר שמאלה והוא מעולם לא נסע לכיוון שמאל (קרי לאזור מתחם "ביג"). הנתבע טען כי המגע בין הרכבים והשפשוף שנגרם מרכבו החל מהחלק האחורי לכיוון החלק הקדמי.

ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה, על התובעת להוכיח את תביעתה גם במישור החבות וגם במישור הנזק.

זה המקום להקדים ולומר כי הנזק לא נסתר ולמעשה איננו במחלוקת אמיתית ומשכך מרכז הכובד עובר לדיון בשאלת החבות.

עדות שני הנהגים עשתה רושם מהימן והתרשמתי כי איש מהם לא באמת ראה את מנגנון התאונה שאירעה תוך שבריר שנייה ועם המגע בין הרכבים נוצרה גם מודעותם האחד לשני, מכאן והלאה נבנית גרסתם על יסוד השערות ותחושות סובייקטיביות, מר כהן סבר כי הנתבע רצה גם הוא לפנות שמאלה והנתבע סבר כי מר כהן רצה גם הוא להמשיך ישר.

שוכנעתי כי הנתבע רצה להמשיך ישר ומר כהן לפנות שמאלה ומשכך אינני יכול לקבל את גרסת מר כהן ביחס למנגנון התאונה. אין ספק כי אחד משני הנהגים (או שניהם גם יחד) סטו מנתיבם בתוך הכיכר ברם לא הוכח מי סטה לכיוונו של השני וגם לא הוכח כי שניהם סטו מנתיבם.