תא"מ 64741-09-16 המועצה לייצור צמחים ולשיווקם נ' האשול

1.בפני תביעה כספית ע"ס 7,169 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע, לתשלום היטלים ודמי ביטוח, אשר ע"פ הנספחים שצורפו לתביעה ,מתייחסים לשנים 2009-2014. 

התביעה הוגשה על פי סעיף 81 א 1 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967.

בתצהיר התנגדותו טען הנתבע כי החכיר את השטחים לצד ג' בין השנים 2005-2008,אז שילם אותו צד ג' את ההיטלים לתובעת. הנתבע טען כי לאחר שיצא צד ג' מהשטחים ועקב חבלה שגרם אותו צד ג' לשטחים ,לא היה בשטחים דבר עד שנת 2016 והוא לא השתמש בהם, אלא לחיתוך העצים לתנור, לאחר שהעצים מתו. הנתבע טען כי שלח לתובעת מכתבים בעניין.

בהתאם להחלטה מיום 11.10.16 ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה הועברה להתברר בהליך מהיר.

2.התובעת הפנתה להוראות החוק והתקנות וטענה כי חובת התשלום חלה על הנתבע אשר הינו "מגדל" כהגדתו בחוק. התובעת טענה כי גם אם הנתבע הפסיק לגדל בשטחים, בין בדרך של העברה לאחר ובין בדרך של עקירה, הרי כל עוד לא דיווח על כך לתובעת, ימשיך לחוב בחובת התשלום.

דיון

3.מאחר שמדובר בתביעה בהליך מהיר ובהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד, יהיה פס"ד שלהלן מנומק בתמציתיות.

בהתאם לסעיף 36 לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושווק) התשל"ג, הוסמכה התובעת להטיל היטלים על מגדלים, משווקים מורשים או יצואנים, הכל בהתאם למפורט שם.

מכח סעיף זה הותקנו תקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים), תשס"ז-2007 על פיהן נקבעה דרך חישוב ההיטלים.

בהתאם להסכם החכירה משנת 2005 שצירף הנתבע עצמו, המדובר בשטחים הנטועים עצי נקטרינה, דובדבן ותפוח. בסעיף 3(2) לתקנות נקבעה דרך חישוב ההיטלים בענף הפירות בהתייחס לשטח הגידול והנתבע לא חלק על דרך החישוב (גודל השטחים ), או מרכיביו (דמי היטל, ביטוח) על פיו חושב החוב הנתבע.

4.הטענה היחידה של הנתבע כעולה מחקירתו הינה, כי מאז שהשטחים חזרו לחזקתו (ראה הסכם לביטול הסכם חכירה עם אותו צד ג' מ 1.11.08-אז חזרו השטחים לנתבע),אין בהם עוד עצים.

יחד עם זאת, צודקת התובעת בטענתה כי ע"פ תקנה 7 לתקנות :