תא"מ 64530-03-16 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' כספי ואח'

1.התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעים כמבטחת רכב, אשר לטענתה נפגע בתאונת דרכים ביום 12/10/14, ולפיה נהגת רכב התובעת האטה את רכבה בעקבות רכב צד ג' שהשתלב לפניה בנתיב, ואז הגיע הרכב הפוגע מאחור, נהוג בידי הנתבע 1, ופגע ברכב התובעת בחלקו האחורי והסב לו נזקים, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

2.לטענת הנתבעים, ביום 2/4/15 התקבלה דרישה לפיצוי מאת התובעת, ולאחר שערכה בירור מלא התברר לה כי לא התרחשה תאונה כלל וכלל. לטענתה, גרסת נהגת התובעת הינה מופרכת ולא מתיישבת עם המציאות, שכן אין זה הגיוני כי משאית גדולת ממדים, הפוגעת לטענת נהגת התובעת ברכבה שלוש פעמים, תגרום לנזק המסתכם בשפשוף צבע מינורי. לטענתם, הנתבע 1 צילם ותיעד מיד לאחר התאונה הנטענת את רכב התובעת משהבחין כי הינה מנסה לסחוט כספים. עוד נטען כי המדובר בנזק לא טרי שנגרם בפגיעה ישנה יותר.

3.לאחר ששמעתי את עדויות נהגי הצדדים, מצאתי לאמץ ולקבל את גרסת התובעת תוך העדפתה על פני גרסת הנתבעים, מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית, מצאתי את עדותה של נהגת רכב התובעת כעדות אמינה לחלוטין שלא נפל בה כל פגם, אף לא בחקירתה הנגדית. הנהגת ציינה, כי נסעה בכביש והאטה בשל הצורך לאפשר לרכב אחר להשתלב לפניה ואזי חשה במכה מאחור ושוב בעוד שתי מכות האחת לאחר השניה. לפיכך, עצרה היא את רכבה בצד הדרך, וכך אף עשה הנתבע 1 שנהג במשאית הפוגעת מאחור. זו אף ציינה, כי הנהג טען בפניה כי לא ראה אותה. עדותו של הנתבע 1 לא היתה קוהרנטית ולא אמינה, שכן לא ברור הכיצד זה טוען רק כעת במועד חקירתו בבית המשפט, כי נהגת התובעת נהגה בפראות בעוד שהדבר לא אוזכר בכתב הגנתו כלל וכלל. אף לא ניתן היה להבין מה פירושה של פראות זו וכיצד התרחשה, שהרי כל טענת התובעת הינה כי הנתבע 1 נסע מאחורי רכב התובעת, ואילו זה לא ידע לתאר ולהבהיר כיצד התבטאה פראות נהיגתה של נהגת רכב התובעת תוך הותרת טענה זו כעלומה בדיוק כפי שהועלתה אך בחקירה הראשית בבית המשפט. יתר על כן, לא ברור כלל כיצד הבין הוא כי נהגת התובעת מבקשת לסחוט כספים בדיוק כשירדה מרכבה, ועל מה הדבר נשען. אם היה זה בשל כך שזו טענה לכאבי צוואר, הרי שהדבר אפשרי ממכה מאחור ולא נראה כי לנתבע 1 מומחיות לשלול את טענותיה, ואם הבין זאת בשל כך שמיהרה לצלם את הרכב, אזי זו עשתה ופעלה כנדרש, שהרי מדוע שזה יצפה כי נהגת רכב התובעת תתעלם מהנזקים ולא תתעדם?! אילו עשתה כן היתה בצדק נטענת טענה כנגדה מדוע זה לא תיעדה את הנזקים בזמן אמת.

4.לא זו בלבד, והגם שנהגת התובעת תיעדה מיד לאחר התאונה את נזקיה מאחור, עדיין הועלתה טענה על ידי הנתבע 1 כי נזקים אלו לא נגרמו בתאונה וכי הן השריטות מאחור והן המכה בתא המטען לא נגרמו מרכבו שלו ומתאונה זו כלל. טענות אלו, הינן טענות שבמומחיות ואילו הנתבעים לא פעלו כנדרש ולא הגישו כל חוות דעת מומחה המפריכה את חוות הדעת השמאית שהגישה התובעת, ולפיכך אין מנוס אלא מלקבלה כראיה לנכונות האמור בה. טענות הנתבעים, כי הפגיעה מאחור אינה מתיישבת עם גודלה של המשאית – אין בהם ממש, שהרי עדת התובעת העידה כי הפגיעה מאחור קרתה בזמן של עומס תנועה בכביש בזמן שהיא במהירות נמוכה יחסית, ולפיכך אין הכרח כלל כי המשאית התנגשה בה בעוצמה שיש בה לגרום לה לנזקים כבדים מעבר לאלו שנגרמו. הנתבע 1 אף מסר לנהגת התובעת פרטים במקום ולא הגיש מטעמו כל הודעה בכתב לחברה המעסיקה שיש בה להכחיש את המעורבות בתאונה ממש לאחר התרחשותה. מכאן, שאין בידי לקבל את גרסתו.

5.לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1, שפגע ברכב התובעת מאחור וגרם לרכב לנזקים שתוארו בחוות הדעת השמאי, כפי שאומתו בתמונות שצילמו שני הצדדים ממש לאחר התרחשות התאונה. מכאן, שעל הנתבעים לפצות את התובעת בסך של 4674 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14/10/14 ועד לתשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בסך של 2500 ₪ , אגרת בית משפט ושכר העדה כפי שנפסק בדיון.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ז, 25 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.