תא"מ 6310-01-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

 1.לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחת שלה, התובעת 2, ובגין הפסדים שנגרמו לתובעת 2 בשל הפעלת הפוליסה בעקבות נזקי הרכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת.

תאונת הדרכים הנטענת ארעה ביום 14.10.2014, בין כלי רכב, מ"ר 85-303-13 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח מסוג מקיף ובבעלות התובעת 2 ונהוג על ידה (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 91-149-61 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.המחלוקת בין הצדדים היא הן לעניין עצם מעורבותו של האוטובוס בתאונה, והן לעניין הנזק הנטען שנגרם לרכב התובעות כתוצאה מהתאונה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות התמונות שצורפו לתיק לאחר הדיון, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל תוך הפחתה יחסית של סכום ראש הנזק בגין הפסד הנחת היעדר תביעות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעות, שהייתה עקבית, קוהרנטית, נאמרה באינטואיטיביות רבה, ללא ניסיון לטייח פרטים, והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג האוטובוס, שהייתה מתחמקת, בלתי קוהרנטית והתרשמתי כי ניסה בעדותו להתאים את גרסתו בהתאם להתפתחות העדות ולשאלות שנשאל.

אני מאמין לנהגת רכב התובעות כי מיד לאחר שרכבה קיבל המכה מהאוטובוס אשר סטה שמאלה מהנתיב הימני בכביש המוביל ליציאה למחלף ראשון לציון אל כביש מספר 20 לכיוון צפון, היא ראתה כי האוטובוס אינו מתכוון לעצור, שיננה במוחה את מספר הרישוי של האוטובוס. האמנתי לנהגת רכב התובעות כי בתה שהייתה עמה בשיחת טלפון בעת קרות התאונה שמעה את אמה מקריאה את מספר הרישוי של האוטובוס, והיא רשמה את מספר הרישוי על גבי פתק.