תא"מ 62982-12-12 מ.ה מחסני סטוקים וצריכה בע"מ נ' רבין ישראל

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

המדובר בתביעה כספית בעילה שטרית בגין שני שטרות אשר עפ"י הנטען נמשכו ע"י הנתבע לפקודת צדדי ג', ובהמשך סוחרו לתובעת: שטר מס' 021 על סך נקוב 1,600 ₪ שמועד פירעונו 22.6.08 ו- שטר מס' 022 על סך נקוב 2,340 ₪ שמועד פירעונו 28.6.08 (להלן: "השטרות"). השטרות הוצגו לפירעון בבנק הנמשך וחוללו (עפ"י המצוין על השטרות מסיבת "אכ"מ").

לגופה של התביעה העיקרית טוען הנתבע בתמצית כי בחודש 01/08 נפרץ רכבו ונגנבו מתוכו מספר פריטים ובניהם פנקס שיקים. לאחר מספר חודשים בוצעו מספר ניסיונות לפרוע שיקים מתוך הפנקס שנגנב, והנתבע נתן הוראת ביטול לבנק הנמשך, ביחס לכל סדרת השיקים, וכן הגיש תלונה במשטרה. נטען כי החתימות על השטרות אינן חתימות הנתבע אלא מדובר בזיוף. עוד נטען כי הנתבע אינו מכיר את המוטבים עפ"י השטרות ולא את התובעת.

הנתבע העלה טענה מקדמית בדבר התיישנות התביעה. נטען כי חלה התיישנות על השטרות עפ"י פקודת השטרות הקובעת תקופת התיישנות של שנתיים לשיק אשר הוסב, וזאת מתאריך פירעון ההמחאה. במקרה דנן, מדובר בשטרות שעברו הסבה, מכיוון שהזוכה (התובעת) אינה המוטבת בשטרות אלו, וחלפו למעלה מארבע שנים. גם ההגיון הבריא מעלה תמיהה לעניין ההשתהות הארוכה בהגשת השטרות ללשכת ההוצל"פ ולאי יצירת כל קשר של התובעת עם הנתבע בתקופה זו.

מנגד טוענת התובעת כי התיישנות שטר חלה רק אם חלפו 7 שנים ממועד קבלת הודעת החילול (סעיף 96 ג' לפקודת השטרות). תיק ההוצל"פ נשוא התביעה נפתח ביום 6.8.12, ומאחר והנתבע הינו מושך השטרות לפיכך תקופת ההתיישנות להגשת התביעה נגדו היא 7 שנים, ולא שנתיים כנטען.

דיון והכרעה

סעיף 96(א) רישא לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע דין ספציפי לעניין התיישנות שטרות ולפיו:

"אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב –לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד".

בעניינו, התובעת הגישה בקשה לביצוע השטרות בהוצל"פ ביום 6.8.12, היינו בטרם חלפו שבע שנים ממועד הפירעון הנקוב על כל אחד מהשטרות נשוא התביעה, כך שהשטרות טרם התיישנו וניתן לאוכפן.