תא"מ 62628-02-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חזן ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.04.2014, בין כלי רכב, מ"ר 53-342-58 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 87-543-35 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעים שבעת התאונה ישב לצדו של נהג רכב הנתבעים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת שנתמכה בתמונות מזירת התאונה ואף נתמכה במידה מסוימת בעדותם של עדי הנתבעים, והיא הייתה מהימנה עליי, על פני גרסתם של עדי הנתבעים שהייתה מתחמקת ומגמתית.

5.2.שוכנעתי כי רכב הנתבעים במקום להמשיך ישר בנסיעתו בתוך חניון הצמוד לקניון הזהב בראשון לציון, סטה באחת שמאלה כשהוא נוסע על אי תנועה מסומן על הדרך, לא נתן דעתו לרכב התובעת המגיח משמאלו והתנגש ברכב התובעת.