תא"מ 62308-10-15 אדרי עוזיאל נ' עמנואל ואח'

בפני בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים.

כללי 

1.המשיבה (להלן: "התובעת") הגיש כנגדה המבקשים (להלן: "הנתבעים") תביעת נזיקין. התובעת טוענת, כי היא ומשפחתה שכרו חנות השייכת לנתבעים במשך 13 שנים, אותה נתבקשו לפנות על ידי הנתבעים. לפי טענת התובעת, כאשר היא ומשפחתה הגיעו לפנות הציוד השייך להם שנותר בחנות, גילו שהחפצים שנשארו בחנות נהרסו. לטענתה, הנזק שנגרם להם עומד על כ- 50,000 ₪.

2.הנתבעים טענו במסגרת התביעה מנגד, כי מדובר בתביעה קנטרנית, הכרוכה בניסיון להוציא מהם כספים בחוסר תום לב. כן טענו במסגרת התביעה, כי לתובעת אין ראיות לתמוך בתביעתה וכי היא הודתה בכך. יתר על כן, הנתבעים ציינו ע"י ב"כ כי ניתן כנגד התובעת פסק דין לפינוי החנות. היא לא פינתה את החנות ומשכך, עליה לשאת בנזק של אי הפינוי בזמן הנקוב.

3.בבקשה המונחת לפני, טוענים הנתבעים כי לתביעה אין סיכוי של ממש ואולם טענו כי התובעת מנצלת לרעה את ההליך המשפטי מעלה טענות חסרות שחר, ו"מנצלת את העובדה שבהיותה חסרת יכולת כלכלית (כביכול) ושאינה מיוצגת על ידי עורך דין אין היא נוטלת עליה כל סיכון בהגשת תביעתה".

4.התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, תביעתה מבוססת היטב והראיות שהגישה לבית המשפט מוכיחות כי סיכויי תביעתה טובים.

5.דין הבקשה להידחות.

6.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע. הכלל הוא, כי ערובה להבטת הוצאות הנתבע תופקד בערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד (ראו: ר"ע 2448/98 מיוחד נ' רוזן, פ"ד נג(3) 145,149), שכן אל מול הרצון למנוע תביעות סרק יש להקפיד גם על זכות הגישה לערכאות הקנויה לכל גם לתובעים חסרי אמצעים (ראו ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז(3) 846, 850; א' גורן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט 750).

כך, ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו) קבע בית המשפט העליון, מפי כב' הש' מלצר:

"מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד – ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז)."

6.במקרה זה, לא שוכנעתי כי מתקיימים שיקולים המצדיקים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה:

ראשית, לא ניתן לומר כי סיכויי ההליך נמוכים או קלושים, באופן המצדיק את חיוב התובעת בהפקדת ערובה. מדובר בתביעת נזיקין פשוטה שבה שתי גרסאות שונות, ועל כן יש סיכוי לתביעה ולא ניתן להגדירה, בוודאי לא בשלב זה, כתביעת בדים.

שנית, לא הוכח כי מצבה של התובעת בכי רע במידה כזו שלא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות. ההיפך הוא הנכון - סבורני כי תוכל לעמוד בהוצאות של תביעה העומדת על 50,000 ₪. על כך, יש להוסיף כי הנתבעים לא טענו כי מצבה הכלכלי של התובעת הינו רע אלא רמזו (ראו לעיל) כי מצבה הכלכלי של התובעת טוב ממה שהיא מציגה.

שלישית, לא מדובר בתביעה מורכבת אלא בתביעה פשוטה שעלויותיה אינן גבוהות, במיוחד לתובעת, שאינה מסתייעת בשירותיו של עורך דין.

8. לאור האמור הבקשה נדחית. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך של 2,000 ₪ אותו ישלמו לה תוך 7 ימים ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.