תא"מ 6145-06-14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מחמיד

לפניי בקשת הנתבע לאפשר לו להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין שניתנה בת"פ 3663-04—1 בו הורשע הנתבע, על סמך הודאתו בעבירות על פקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 ותקנות התעבורה תשכ"א – 1961, כמפורט בכתב האישום שצורף לכתב התביעה.

לטענת הנתבע הודה בעבירות המיוחסות לו על מנת לייעל את הדיון ומאחר שלא היה צפוי לעונש משמעותי, ואף לא ידע על התביעה הנדונה באותו מועד, ולהשלכות על תוצאותיה. עוד נימוק המהווה טעם לקבלת הבקשה, לטענת הנתבע היא העובדה שבהכרעת הדין אין קביעות פוזיטיביות עובדתיות.

הנתבעת לא הגישה תגובה לבקשה, בניגוד להחלטתי מיום 2.4.15. למרות זאת, אין לקבל את הבקשה, שכן נימוקיה אינם עולים בקנה אחד עם ההלכה הברורה בנדון.

הלכה פסוקה היא, כי כאשר פסק דין פלילי מבוסס על הודאת הנאשם, רואים את העובדות בכתב האישום כמוכחות כלפיו והן שתהווינה את ה"ממצאים" שבפסק הדין, והדברים נכונים אף כשפסק הדין ניתן נגד נאשם בהעדר התייצבות

ראו למשל ע"א 71/85, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא (4) 327.

יפים לעניין זה דברים שנכתבו בתא"מ (חד') 29379-02-12 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' מוחמד שרים (6.08.14):

"פסק-הדין המרשיע ניתן בתיק התעבורה בהיעדר התייצבות של שרים לדיון שאליו הוזמן כדין. אכן, לצרכי סעיף 42א לפקודת הראיות – ועל-מנת שלפסק-דין פלילי מרשיע יהא מעמד של ראיה לכאורה בהליך אזרחי – מקובל שאין הבדל בין פסק-דין שניתן לאחר עריכת בירור עובדתי ושמיעת עדים לבין פסק-דין שניתן לפי הודאת הנאשם ואפילו בגדרו של הסדר טיעון. גם במקרה כזה, יהיו עובדות כתב-האישום 'ממצאים' לצרכי סעיף 42 הנ"ל [ע"א 71/85 'אריה' חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327, 332-331 (1987)]. הדברים יפים אף לגבי פסק-דין פלילי מרשיע שניתן בהיעדר התייצבות של הנאשם, כזה שנדון כאן"