תא"מ 6110-12-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.10.2013, בין כלי רכב, מסוג קטנוע, מ"ר 13-445-12 (להלן: "הקטנוע") לבין כלי רכב, מ"ר 75-079-14 (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

המחלוקת היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, כאשר כל אחד מהנהגים המעורבים בה טוען כי כלי הרכב האחר סטה לעבר נתיב נסיעתו. לא רק זאת אלא שכל אחד מהם מתאר באופן שונה את נסיבות התאונה. בעוד שנהג הקטנוע מתאר כי במהלך עקיפת רכב הנתבעת, כאשר הקטנוע כבר על הנתיב השמאלי סטה לעברו רכב הנתבעת ופגע בקטנוע בדופן ימין (עמ' 1, שורות 23-19 לפרוטוקול), נהג רכב הנתבעת מתאר כי רכב הנתבעת נסע על הנתיב השמאלי ביותר והקטנוע שנסע מימינו סטה לעברו ופגע ברכב הנתבעת בדופן ימין אחורית (עמ' 3, שורות 5-3 לפרוטוקול).

מאחר וכלי הרכב של התובעת הינו מסוג קטנוע שכתוצאה מהמגע בין כלי הרכב המעורבים בתאונה, נפל לכביש, לא ניתן לדעת מהו המוקד הפגיעה הראשוני בקטנוע שברא במגע עם רכב הנתבעת. מכאן, שהנזק בקטנוע כפי שנראה בתמונות (ת/2) לא בהכרח תומך בגרסת נהג הקטנוע.

גם מעדויות נהגי כלי הרכב לא מצאתי להעדיף את גרסתו של נהג הקטנוע על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת.

במצב דברים זה, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי התאונה ארעה ברשלנותו המלאה או החלקית של נהג רכב הנתבעת.