תא"מ 61020-03-15 הראל חברה נ' מאוי

1.לפניי תביעת שיבוב בסדר דין מהיר בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים נטענת שאירעה ביום 12.11.2013, בין כלי רכב, מ"ר 21-027-74 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 85-117-62 שבבעלות הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2.המחלוקת היא לעניין עצם קרות התאונה, לאור טענתה של הנתבעת לפיה רכבה כלל לא היה מעורב בתאונה הנטענת.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגות הרכבים המעורבים בתאונה הנטענת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה למסקנתי:

נהגת רכב התובעת, תיארה כי היא לא הייתה עדה לתאונה אולם התאונה ארעה בזמן שרכב התובעת חונה בחניה שסמוכה למרכול "טיב טעם" ברעננה, וזאת היא מבססת על פתק הכולל את פרטי רכב הנתבעת שהושאר על שמשת רכבה על ידי אלמוני שככל הנראה היה עד לתאונה (ת/1).

עדותה של נהגת רכב התובעת, ובמיוחד לאור הקוהרנטיות שבה היא נמסרה, הביטחון המלא שהיה לה בזמן מסירת עדותה, והתיאור המפורט שלה לכל האירוע, הותירה בי רושם של אדם הדובר אמת. לא נראה לי כי תיאור נסיבות התאונה המתואר על ידי נהגת רכב התובעת הומצא על ידה. חיזוק לכך, אני מוצא הן בפתק שהוזכר לעיל (ת/1) הן בתלונה שהגישה למשטרה על מנת לקבל את פרטי הבעלים של הרכב הפוגע (ת/2).