מדינת ישראל נ' פיוטר ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 11.12.2015, בין כלי רכב, מ"ר 61-918-30 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ובשימושו של קצין ממשטרת ישראל (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 53-901-51 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הרכבים מזירת התאונה ששוגרו לתיק בית המשפט לאחר ישיבת ההוכחות, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק , עם ההיגיון באופן התרחשות התאונה ושהייתה משכנעת ומהימנה , זאת על אף ההיסוס בגרסתו לעניין אופן ההודעה למשטרה , על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה בלתי קוהרנטית, בלתי עקבית , אינה ברורה כלל ועיקר ולא הייתה מהימנה עליי, זאת בלי קשר לעובדה כי הוא אינו דובר עברית, שהרי עדותו תורגמה על ידי מתורגמנית מוסכמת, והתרשמתי מעדותו באופן ישיר , לרבות מתגובותיו תשובותיו ושפת גופו וניסיונו לעטות נסיבות קרות התאונה בערפל בדמות של חושך מוחלט פתאומי שדיבר עליו , שמנע ממנו לראות אופן קרות התאונה , בסוף עדותו הוא אמר במפורש "אני לא ראיתי איך התאונה קרתה , אני רק שמעתי" (עמוד 6 שורה 16 לפרוטוקול ) , בנוגד לגרסתו בחקירתו הראשית ( עמוד 5 שורות 14-21 לפרוטוקול ) .

5.2.מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – ברכב התובעת בפינה הימינית האחורית וברכב הנתבעים בפינה השמאלית הקדמית – מצביעים בבירור על כך שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת, כאשר האחרון היה ברובו לפניו, ומשכך יוצא כי נהג רכב הנתבעים לא שמר מרווח מרכב התובעת הנוסע לפניו.

5.3.נהג רכב הנתבעים לא היה ער למתרחש סביבו, לא נתן דעתו לרכב התובעת ולא ראה מלבד אותו חושך שהוא מתאר שקדם לשמיעת "הבום" שהוא מתאר , כך שסביר בהחלט כי ברכב הנתבעת , ללא קשר לתאונה, נפתח באופן פתאומי מכסה המנוע וגרם לאותו חושך המתואר על ידי נהג הנתבעת , לכן נכנס לתאונה באופן עיוור . בכל אופן אין כל הסבר המניח את הדעת לעניין אותו חושך פתאומי שתואר על ידי נהג רכב הנתבעת .