תא"מ 60888-03-16 פרג' נ' אברהימיאן

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע. לטענת התובע, ביום 18.01.2016, עת הוא ישב ברכבו העומד (מ. ר. 92-534-14) נסע הנתבע עם רכבו הוא (מ. ר. 90-090-35) אחורה, בלי לשים לב ובהעדר זהירות – פגע ברכב התובע. נטען, כי כתוצאה מהתואנה נגרמו לרכב התובע נזקים.

שני הנהגים העידו לפני. לשניהם גרסה הפוכה. התובע כאמור – העיד על גרסתו כמפורט לעיל, כאשר הוא הוסיף בעדותו, כי הוא צפר לרכב שהחל נסיעתו אחורה, ואולם זה לא סייע למנוע את הפגיעה של רכב הנתבע ברכבו.

לנתבע גרסה הפוכה בתכלית: בעדותו תיאר, כי דווקא רכב התובע הוא זה שפגע בו בחלק האחורי בעוד רכבו עמד ולא זז.

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים – הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה. לכתב התביעה צורף טופס הודעה מטעם התובע על אירוע התאונה (מיום 20.01.2016). כבר בטופס זה – מופיעה גרסת התובע לאופן ומנגנון התרחשות התאונה. גרסה זו מופיעה יותר מאוחר בכתב התביעה עצמו. לעומת זאת, הנתבע לא צירף את טופס ההודעה מטעמו לא לכתב ההגנה ולא במהלך הדיון בו נחקרו הנהגים. גרסתו של הנתבע מופיעה למעשה בפעם הראשונה באופן מפורט – רק בעת מתן העדות, בעוד שהנתבע כבר נחשף לגרסתו המלאה של התובע. בכתב ההגנה, כאמור, כל פרשת התביעה הוכחשה מבלי לספק גרסה פוזיטיבית למה שארע, למרות שכאמור בעדותו הציג הנתבע גרסה הפוכה לגמרי לגרסת התובע ובאופן מפורט. בנוסף, לרכב הנתבע לא נגרם נזק, כפי הנטען, מצב אשר פחות מתיישב עם תיאור הנתבע את התרחשות התאונה.

משכך, ובשים לב לאמור – אני מעדיפה את גרסת התובע.

משאלה פני הדברים – האשם להתרחשות התאונה הוא על הנתבע. על הנתבע היה לנקוט משנה זהירות בנהיגתו אחורנית, תוך שעליו היה להימנע מלפגוע ברכב העומד מאחורי, רכבו של התובע. הדבר מתחזק יותר, כאשר לוקחים בחשבון כי הנתבע הוא נהג מקצועי – שבעבודתו עוסק בנהיגת והעברת רכבים, כפי שהוא עצמו העיד. בסיכום האומר – האשם להתרחשות התאונה הוא על הנתבע.

התובע הגיש חוות דעת מומחה. חוות דעת מומחה נגדית לא הוגשה. התובע לא נשאל שאלות הנוגעות לגובה הנזק, ומשכך אני מאמצת את חוות דעתו של שמאי מטעם התובע.

לפני חתימה אעיר, כי הנתבע ביקש לפסול שתי ראיות מטעם התובע: דף עליו חתם – כן טען התובע – הנתבע, בו הודה בהתרחשות התאונה ובאשמה שלו; ותמליל שיחה שערך התובע – כך נטען – בו שוחח עם הנתבע, ולפי תמליל שהוגש לתיק בית המשפט הודה הנתבע גם בהזדמנות זו באשמתו. הנתבע טען – כי שיחה זו לא נערכה, ואין מדובר על קולו של הנתבע. לעניין הדף עליו חתם הנתבע לכאורה – נטען כי מדובר על זיוף, וכי הנתבע לא חתם על דבר. ב"כ הנתבע הרחיב אף וטען במהלך חקירתו הנגדית את התובע, כי האחרון השיג את מספר הטלפון של הנתבע מאתרים במרשתת. לבסוף נטען גם, כי שעה שראיות אלה לא הוגשו יחד עם כתב התביעה – אין להיזקק להן בתובענה בסדר דין מהיר.

בהינתן הכרעתי לעניין גרסאות הצדדים – איני נדרשת לטענות אלה, שכן ההכרעה בעניין אמינות העדות של התובע ניתנה אף מבלי להיזקק לראיות נוספות, בשים לב לגרסתו הכבושה של הנתבע, אשר בנוסף, גם פחות מתיישבת עם מיקומי הנזק ברכבים ( לרבות העדר נזק לרכב הנתבע).

נוכח כל האמור לעיל – אני מקבלת את התביעה. הנתבע ישלם לתובע את מלוא סכום התביעה (10,113 ₪). בנוסף ישלם הנתבע לתובע את הוצאותיו בסכום של 1,000 ₪ (סכום זה כולל את אגרת בית המשפט), וכן שכ"ט עוה"ד התובע בסכום של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).