תא"מ 60732-03-14,תא"מ 60311-02

1.שתי תביעות שאוחדו ונידונו במאוחד.

2.תחילתו של הסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת היה בתביעה שהגישה אגם נטו (להלן: "התובעת") כנגד ב.ה. לוי (להלן: "הנתבעת"), בגדרה עתרה התובעת - חברה העוסקת בהסעות, אשר סיפקה לנתבעת שירותי הסעות עובדים, לשלם לה יתרת חוב שנותרה הנתבעת חייבת לתובעת. לטענת התובעת סיפקה היא שירותי הסעה עפ"י הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.9.2013 והנתבעת נותרה חייבת לה סך 10,266 ₪ בגין שירותי הסעות בחודשים 9/2013 ו- 10/2013 ובחודש 1/2014.

3.עוד בכתב תביעתה, טענה התובעת כי ביום 13/9/2013 נהג מטעם התובעת התנגש בשער מפעל הנתבעת בקרית חיים אולם היא סירבה לפנות אל חברת הביטוח שביטחה את רכב התובעת, ותחת זאת בחרה לקזז את עלות תיקון השער שעמדה ע"ס 5,546 ₪ מסכום החוב המגיע לתובעתה (החשבונית בגין תיקון השער צורפה כנספח ג' לכתב התביעה).

4.בכתב ההגנה, כפרה הנתבעת בקיומו של חוב, שכן הדרישות שהגישה התובעת הוגשו ללא פירוט. עוד טענה הנתבעת כי לא חלה עליה חובה לפנות לחברת הביטוח, מאחר ומי שפגע בשער היה נהג שעובד בשירות התובעת. על כן טענה הנתבעת כי זכאית היא לקזז את סכום החוב.

5.ביום 2.11.2014 התקיימה ישיבה מקדמית והתיק נקבע להוכחות, ישיבה אשר נדחתה לבקשת ב"כ הנתבעת.

6.הנתבעת הגישה תביעה עצמאית מושא ת.א 60311-02-15 בגדרה עתרה לחייב את התובעת בגין הנזק שנגרם לשער מפעלה כתוצאה מהפגיעה בשער. סכום התביעה הועמד על סך 5,546 ₪ - הוא סכום החשבונית בגין תיקון השער שהוציאה א.נ אומנות מתכת.

7.בכתב ההגנה חזרה התובעת על טענותיה בכתב תביעתה. היא טענה כי "ביום 13.9.2013 נהג מטעמה עשה תאונה שבעקבותיה גרם נזק לשער התובעת בקרית חיים" (סעיף 2 לכתב ההגנה) והיא הוסיפה כי היא "העבירה טופס הודעה על התאונה ועל פרטי הביטוח לעובד מטעם (הנתבעת)". התובעת טענה כי הנתבעת לא פנתה לחברת הביטוח שביטחה את רכב התובעת ואין לנתבעת להלין אלא על עצמה, ועל כן אין היא יכולה לתבוע את הסכום בגין הנזק שנגרם לשער המפעל (ראו סעיף 4 לכתב ההגנה). התובעת חזרה על טענתה כי סכום הנזק נופח.

8.עפ"י החלטתי מיום 10.3.2015 איחדתי את שתי התביעות והן נידונו בפניי.