תא"מ 60605-07-13 סעיד נ' הראל ניהול קרנות פנסיה בע"מ

בפני בקשת הנתבעת להורות על סילוק התביעה, שהינה תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח בשל אובדן כושר עבודה בצירוף לפסק דין הצהרתי על אובדן הכושר עד לגיל הפנסיה, וזאת מהטעם שהתובע לא מיצה את הליכי הערר הקבועים בתקנון קרן הפנסיה.

לטענת הנתבעת, על אף שהתובע הגיש ערר על החלטה ראשונית שדחתה את פנייתו, ואף ערר זה נדחה, הרי שעפ"י הוראות התקנון, עליו להגיש ערר ולהודיע על רצונו במינוי מומחה, ורק בהעדר הסכמה בין הצדדים בדבר זהות המומחה, יש מקום לפנות לערכאות משפטיות.

התובע בתגובתו מציין כי פעל על פי הוראות התקנון, הגיש ערר מנומק, ומשבחרה הנתבעת לדחות את עררו מבלי למנות מומחה מוסכם, הרי שבכך מוצו הליכי הערר על פי התקנון, ופתוחה הדרך לתובע לפנות לבית המשפט.

יצויין עוד, כי לאחר הגשת כתב התביעה, בחודש 3/14, במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה הודיעה הנתבעת כי הצדדים הסכימו למינוי מומחה מוסכם, אשר יתכן ובעקבות מינויו יגיעו הצדדים להסדר אשר ייתר את המשך ההליך. בבקשה ובתגובה אין כל התיחסות להסדר זה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אני סבורה כי אין מקום להכריע בסוגיה המועלית בבקשה כטענת סף. השאלה באם מיצה התובע את ההליכים בהתאם לתקנון, והמשמעות שיש לתת לאי מיצויים (ככל שיקבע שזה אכן מצב הדברים) הינה שאלה המערבת סוגיות עובדתיות שלא ניתן לבררן עד תום במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

השאלה באם אכן פעלה הנתבעת בהתאם להוראות התקנון בבירור הליך הערר, ובאם לא, איזו משמעות יש לתת להתנהלותה, צריכה להבחן על רקע מסד עובדתי ברור ושלם.

יתירה מכך, ההודעה על ההסדר הדיוני שנכללה בבקשת הנתבעת להארכת מועד להגשת כתב הגנה, מצביעה, במידת מה, על המתווה הראוי לבירור הליך זה, כאשר בסופו של יום יוכל בית המשפט להתיחס לסוגיות הנוגעות להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההליך, אשר יתכן וניתן היה לחסוך בו לו היה התובע הולך "בדרך המלך" שמתווה התקנון, כפי שטוענת הנתבעת.

אלא שאינני מוצאת כי יש בטענות אלו כדי להביא לסילוק התביעה על הסף שכן שאלת אי מיצוי ההליכים צריכה, לטעמי, להבחן אל מול מכלול נסיבות המקרה ולא כטענת סף.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה, מבלי שיהא בכך לשלול את זכות הנתבעת להעלות טענותיה בהקשר לאי מיצוי ההליכים, כחלק מטענות ההגנה.