תא"מ 60416-06-14 ברסלר ואח' נ' תלם ואח'

1. תובענה זו החלה כבקשה לביצוע שטר בגין שלושה צ'קים שמשך הנתבע לפקודת התובע בסכום כולל של 8,330 ש"ח.

לאחר מתן רשות להתגונן למבקש, תיקן התובע את כתב התביעה לתביעה כספית בסך של 61,250 ₪.

לטענת התובע חב לו הנתבע את סכום התביעה כדמי שכירות של הנכס ברח' בני בנימין 10 בהרצליה (להלן: "המושכר").

הנכס, ששימש כעסק של מכבסה, הושכר עד לאוגוסט 2009 למר יצחק מצרי בהתאם להסכם שכירות שנחתם עמו. בשנת 2009 נכנס הנתבע לנעליו של אותו מר מצרי בעסק אך הסכם שכירות לא נחתם עמו.

על פי המוסכם בין הצדדים, דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 3,040 ₪ בחודש, כאשר חלקו של התובע בסכום זה עמד על סך של 2,280 ₪ בהתאם לחלקו בזכויות במושכר בשיעור 75%. לפיכך מסר הנתבע לתובע 16 שקים מעותדים בסכום זה למעט שניים ראשונים אשר עמדו על סך 3,050 ₪ ו- 3,000 ₪ מאחר וכללו תוספת בגין חשבונות המושכר.

שני השקים הראשונים חוללו בהוראת ביטול והשיק השלישי חולל בהיות החשבון מוגבל.

לטענת התובע לא הוגשו יתרת השקים לפירעון בבנק ודמי השכירות לא שולמו כלל למעט 8 שקים שנפרעו למיטב זכרונו של התובע, כטענתו בסעיף 8(ד) בתצהיר עדות ראשית מטעמו.

סה"כ חב הנתבע לתובע דמי שכירות בסך כולל של 65,330 ₪ בגין התקופה החל מספטמבר 2009 עד ינואר 2013.

בנוסף, טוען התובע, נותר הנתבע חב לו סך של 38,928 ₪ בגין ארנונה, סך 4,074 ₪ אגרת שילוט וסך 2007.9 ₪ בגין מים.

על חשבון חוב זה שולם לידי התובע סך של 60,000 ₪ עת באו שוכרים אחרים בנעליו של הנתבע במושכר כך שהנתבע נותר חב את יתרת החוב הנתבע משוערך למועד הגשת התביעה.

לאחר הגשת התביעה המתוקנת, שולמו לידי התובע סך של 25,000 ₪ נוספים ובוצעה הפחתה של סכום התביעה לסך של 34,524 ₪.

2. לטענת הנתבע, אכן רכש באוגוסט 2009 ממר מצרי את המוניטין והפעילות של המכבסה אשר נוהלה במושכר, יחד עם שותפו אלירן לוי (להלן: "לוי") תמורת הסך של 200,000 ₪.

הנתבע אינו חולק על טענת התובע באשר לשכירות המוסכמת אך לטענתו דמי השכירות עמדו על סך כולל של 3,800 ₪ בחודש כולל מע"מ, מים וארנונה ולפיכך, מסר הנתבע לתובע שני שקים בגין כל חודש שכירות: האחד על סך של 2,280 ₪ בגין חלקו של התובע במושכר והשני על סך של 1,520 בגין חלקם של שותפיו של התובע במושכר וסכום הארנונה.

לטענת הנתבע שני השקים הראשונים הנטענים על ידי התובע בסכומים שונים לא נמסרו על ידו לתובע עלחשבון דמי השכירות וחשבונות המושכר כטענת התובע, אלא לידי מר מצרי אשר ביקש לשלם את חובו לתובע בגין דמי שכירות והעבירם לתובע.

שקים אלו חוללו משום הפרת ההסכם שנכרת בינו לבין מר מצרי אך מיד לאחר מכן, שילם לתובע את סכומם במזומן.

3. ביוני 2012 נפרדו השותפים וחלקו ביניהם את סניפי העסק באופן שהנתבע קיבל לידיו את סניף המכבסה בפתח תקוה ואילו לוי נותר במושכר תוך התחייבות לסלק את חובותיו.