תא"מ 60204-12-15 גרינגליק נ' חברת הביטוח אל מסריק ואח'

לפני בקשה להכריז על העדר המצאה כדין בשל היות המבקשת תושבת שטחי המועצה הפלסטינית.

כפי שטוענת המבקשת בצדק, כאשר מדובר בנתבע שמקום מושבו בשטחי המועצה הפלסטינית, יש לבצע את המצאת כתבי בית הדין בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 3 לצו שעת חירום (יהודה ושומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט-1999 (להלן: "הצו").

סעיף 3 לצו קובע כי המצאת המסמכים תיעשה באמצעות הממונה וכי זה יפעל להמצאתו בשטחי המועצה הפלסטינית.

כבר נפסק לא אחת כי ההסדר הקבוע בצו הינו הסדר קונקלוסיבי וכי לא ניתן להכיר בכשרותה של המצאה, אשר בוצעה שלא לפי הוראות הצו, וכי ההמצאה בהתאם להוראות הקבועות בצו היא שמקנה לבית המשפט סמכות בינלאומית לדון בתביעה (ראו למשל: רע"א 9448/07 הרשות הפלסטינית נ' גודמו (פורסם בנבו); בר"ע (י-ם) 24159-12-10 פלשתין חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת היישוב בע"מ (פורסם בנבו); ת.א. (מחוזי – ים) 15101-07-10 עזבון המנוחה ודאד ג'ראר נ' אלתקאפל חברה פלסטינית לביטוח בע"מ (פורס בנבו)).

פועל יוצא מכך, הוא כי המצאה שלא בהתאם להוראות הקבועות בצו אינה תקפה, ובהעדר המצאה כאמור לא קנה בית המשפט סמכות לדון בתובענה.

במקרה זה, לא בוצעה המצאה בהתאם להוראות הצו ועל כן ההמצאה שבוצעה לב"כ המבקשת בבקשה זו אינה תקפה.

אשר לטענת התובע, כי ב"כ המבקשת הוא מורשה לקבלת כתבי בית דין מטעמה, הרי שדין טענה זו להידחות, שכן העובדה שב"כ המבקשת ייצג או מיצג את המבקשת בתיקים אחרים אינה הופכת אותו למורשה לקבלת כתבי בית דין בכל התביעות המוגשות כנגד המבקשת.

לפיכך, אני קובעת כי על התובע להמציא את כתב התביעה לידי הנתבעת 2 בהתאם להוראות הקבועות בצו. אשר לנתבע 1, הרי משהבהירה הנתבעת 2 כי אינה כתובת לקבלת כתבי בית דין עבורו, יש להמציא לו את כתב התביעה בנפרד.

אשר לבקשה התובע לחיוב הנתבעת בערובה, הרי שתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עניינה בחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, ולא בחיוב נתבע בהפקדת ערובה, ועל כן דין הבקשה להידחות.

לאור האמור, אני קובעת כי על התובע לבצע את המצאת כתב התביעה, בהתאם להוראות הקבועות בצו.