תא"מ 59969-12-15 אמיר חברה להנדסה וסחר בע"מ נ' י.ח.א. פלסט בע"מ

בפני בקשה להורות כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה זו.

לטענת המבקשת, נוכח הוראות תק' 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, מתקיימים התנאים לפיהם יש לקבוע כי הסמכות המקומית היא לבית משפט השלום במחוז דרום.

מנגד, טוענת המשיבה, כי בחשבוניות שצורפו לתביעה מצוינת תניית שיפוט ולפיה הסמכות היא לבית משפט זה.

המבקשת השיבה לתגובה וטענה כי אין מדובר בתניית שיפוט, שכן הצדדים לא הסכימו על תניה זו ומדובר בתכתיב חד-צדדי של המשיבה.

המשיבה הגישה תשובה לתשובה. יוער כי על פניו, לא קיים בדין הליך של תשובה לתשובה, וממילא האמורה בתשובה מהווה, למעשה, חזרה על מהות הטענות שפורטו בתגובה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי תניית מקום השיפוט הנטענת מצויה רק על גבי החשבוניות שהפיקה המשיבה. לא מצאתי כי נטען שהסכמה כזו מצויה בהסכמים שנערכו בין הצדדים. זאת ועוד – בנספח ב' לכתב התביעה, הסכם השכירות שגיבש את תנאי ההתקשרות בין הצדדים, לא מצאתי כי קיימת תניית שיפוט כאמור.

לפיכך, האם די ברשום על גבי החשבוניות כדי לקבוע כי, אכן, מתקיימת תניית שיפוט אשר יש לנהוג על פיה? או שמא, אין מדובר בתניית שיפוט מחייבת ואז יש לבחון את שאלת הסמכות המקומית על פי הקבוע בתקנות?

לו היתה תניית השיפוט כתובה על גבי מסמכי תנאי ההתקשרות בין הצדדים, הייתי רואה בה תנייה המחייבת את המבקשת, אולם סבורני כי אין די בציונה על גבי חשבונית סטנדרטית כדי לחייב את המבקשת. במיוחד, כאשר לא מצאתי כל חתימה של המבקשת על גבי החשבוניות.

(ור' ת"א 23058-11-10 (מחוזי – חיפה) אורות העמקים נ' גוויס, החלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) תמר שרון נתנאל (החלטה מיום 22.2.12; פורסמה במאגרים); והשווה – ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת (פורסם במאגרים).

משכך, ומשלא מצאתי כי אכן קיימת תניית שיפוט ייחודית ומחייבת, הרי שיש לבחון את שאלת הסמכות המקומית על פי הקבוע בתקנות. במקרה כזה, ודומה כי המשיבה אינה חולקת על כך, הרי שהצדק עם המבקשת ומנימוקי הבקשה הרי שהסמכות המקומית היא לבית משפט השלום במחוז דרום.

התיק יועבר, לפיכך, לבית משפט זה והמזכירות מתבקשת להביאו בפני נשיאות בית משפט השלום במחוז דרום לשם ניתובו ולמתן הנחיות באשר למועד הגשת כתב ההגנה. עד להחלטה אחרת יוארך המועד כמבוקש.