תא"מ 5991-04-14 מדינת ישראל נ' חאתם

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 29/9/14.

התביעה הוגשה, כאמור בה, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המשיבה בתאונת דרכים מיום 25/4/13.

פסק הדין ניתן על סמך מסירת כתב התביעה לכאורה לבעלה של הנתבעת ביום 12/6/14.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לראשונה ביום 5/2/15, ולה צורף רק תצהיר בעלה של המבקשת לעניין המסירה. לפי החלטתי מאותו יום הוגשה בקשה מתוקנת ביום 15/2/15.

המבקשת טוענת כי לא קיבלה את כתב התביעה ולא ידיעה עליו, ואף בעלה טען כי לא קיבל את כתב התביעה ולא חתם על אישור המסירה. שניהם טוענים כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, וכי לא יעלה על הדעת שהיו מקבלים את המסמכים ומתעלמים מהם וכך חושפים את המבקשת להליכי הוצל"פ.

בשולי הדברים טוען ב"כ המבקשת כי אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה, אלא לבתי המשפט שבמחוז ירושלים, לאור מען מגוריה ומקום האירוע.

המשיבה בתגובתה התנגדה נחרצות לבקשה, וצירפה מכתבי התראה, שנשלחו למבקשת, טרם הגשת התביעה, בימים 17/10/13 ו-14/1/14, למכתב האחרון צורף גם אישור מסירה חתום ע"י בעלה, מר רמזי. המשיבה טוענת כי המבקשת ובעלה התעלמו מהדרישות. המשיבה טוענת כי משלא הוגש גם כתב הגנה, ניתן ע"י בית המשפט פסק דין, הוא נשלח לנתבעת ביום 16/11/14, ולאחר שגם לא נענה, נפתח תיק הוצל"פ ורק אז הגישה המבקשת את הבקשה. המכתב הנלווה לפסק דין צורף, אך לא אישור מסירתו. גם לא צורף אישור המסירה של אזהרת ההוצל"פ להתרשמותי.

המשיבה טוענת כי הבקשה אינה עומדת בדרישות מבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק, כי לא הוגשה במועד וכי אין לקבל את טענותיה הסתמיות של המבקשת לאי קבלת כתב התביעה.

המבקשת הגישה תגובה לתגובה, בה חזר בא כחה על טענותיה, וטען כי נודע למבקשת אודות פסק הדין רק כשבוע לפני הגשת הבקשה, והיא הוגשה במועד.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות אני מקבלת את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, על מנת שתינתן למבקשת הזדמנות להעלות את טענות ההגנה שלה לגוף התביעה.