תא"מ 59577-11-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בן דוד

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 22.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר XXX (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"רXXXשבעת התאונה היה נהוג על ידי הנתבע ובבעלותו (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין הנזק הנטען.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים ועדותו של נהג רכב התובעת, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות התמונות שהוגשו לאחר קיום הדיון על ידי ב"כ הצדדים ישירות לתיק בית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של הנתבע, על פי גרסתו של נהג רכב התובעת, אשר לא התיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים ועם כיוון נסיעתם של הרכבים, שהייתה בלתי הגיונית, מהוססת ומבולבלת ובלתי מהימנה עליי.

סבורני, האחת מן השתיים: או שנהג רכב התובעת לא נתן לבו לרכב הנתבעת שהיה בסיומה של פניית הפרסה או שנהג רכב התובעת נסע במהירות מופרזת, ניסה לעקוף את רכב הנתבעת מימין, על מנת שלא להאט את מהירות נסיעתו ואף לעצור את רכבו, למראה רכב הנתבעת המבקש להשלים פניית פרסה, התנגש בחלק הקדמי הימיני של רכב הנתבעת ובשל מהירות נסיעתו אף איבד שליטה והתנגש במעקה הבטיחות כפי שנראה בתמונה שהוגשה על ידי ב"כ התובעת לאחר קיום הדיון. בין כך ובין כך, האחריות לקרות התאונה מוטלת במלואה על נהג רכב התובעת.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, ברי כי הדיון במחלוקת זו מתייתר לאור מסקנתי בדבר האחריות לקרות התאונה.