תא"מ 59490-01-16 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' אביטן ואח'

התובעת, הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה"), הגישה תביעת שיבוב בגין פיצוי ששילמה למר חגי קדוש בהתאם לפוליסת ביטוח שהוציאה לרכב סקודה אוקטביה מ.ר. 55-05-12 (להלן: "רכב התובעת"). הפיצוי שולם בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בשל תאונה שארעה ביום 4.8.2015 (להלן: "התאונה").

הנתבע מספר 1, מר רפאל אביטן (להלן: "הנתבע"), נהג במשאית, מ.ר. 36-523-56, אשר בוטחה על-ידי הנתבעת מספר 2, הפניקס חברה לביטוח בע"מ.

בע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נגד בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח (3) 421, סעיף 17 לפסק הדין, דן בית המשפט בתנאים לקבלת פיצוי מכוח זכות השיבוב:

"תביעת המערערת את המשיבה באה מכוח זכות הסוברוגאציה, האמורה בסעיף 17 לחוק הביטוח העות'מאני (טרם ביטולו בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981). וכבר נפסק, כי כדי שיצליח מבטח בתביעתו על-פי סעיף זה, עליו להוכיח שלושת אלה: א) כי היה, על-פי פוליסת הביטוח, אחראי לנזק שנגרם למבוטח; ב) כי למעשה שילם למבוטח את נזקו; ג) שהנתבע אחראי לפצות את המבוטח על נזקו (המ' 119/62, בעמ' 687). משמע, כי 'מה שהמבוטח יכול היה לתבוע מהמזיק, תובע המבטח שבא תחתיו מכוח החוק הואיל ופיצה את הניזוק בהתאם לחוזה הביטוח...' (ע"א 627/68, בעמ' 241)."

כלומר, על התובעת להוכיח כי שילמה למר חגי קדוש (להלן: "נהג רכב התובעת") פיצויים בגין התאונה בהתאם לפוליסת הביטוח שהוציאה לרכבו וכי בהתאם להוראות הדין על הנתבעים לשאת בתשלום הפיצויים.

אין חולק כי התאונה אירעה בעת ששני הרכבים פנו שמאלה בצומת התשבי (להלן: "הצומת") (צילומים של הצומת הוגשו על-ידי התובעת וסומנו מוצגים ת/2 א' ו-ב'; שרטוט של הצומת שהוכן על-ידי נהג רכב התובעת, מר חגי קדוש, סומן כמוצג ת/3). הפניה שמאלה נעשית משני נתיבים, כאשר מימין להם נתיבים בהם ניתן להמשיך ישר לכיוון יקנעם. הפניה הנה פניה מרומזרת חדה שמאלה (כתשעים מעלות), שלאחריה רמזור נוסף המאפשר פניה ימינה לכיוון צומת מגידו או המשך ישר לכיוון צומת השומרים.

בישיבה שהתקיימה ביום 19.1.2017 העידו שני הנהגים, מר חגי קדוש ומר רפאל אביטן (הנתבע).

לדברי נהג רכב התובעת התקדם לצומת. מאחר והרמזור היה אדום, האט את נסיעתו, כך שהגיע סמוך לקו העצירה של הצומת במהירות של 2-3 קמ"ש. עת הגיע סמוך לקו העצירה של הצומת התחלף הרמזור לירוק והוא החל לנסוע. עם כניסתו לצומת הבחין כי משאית הנוסעת בנתיב הימני (משמאל לרכבו) סוטה לכיוון מסלולו. הוא צפר, סטה שמאלה כמיטב יכולתו ולבסוף עצר, אולם לא הצליח להתחמק מפגיעת ארגז המשאית, אשר פגע בפגוש הקדמי של רכבו.

בינתיים המשיך נהג המשאית (הנתבע) בנסיעה.

נהג רכב התובעת עבר את הצומת, הבחין כי נהג המשאית (הנתבע) עצר בצד הדרך, ועצר לידו. לדבריו, אמר לו הנתבע כי לא הבחין כלל בתאונה, ועצר משום ששמע צפירות.

לדברי הנתבע, הבחין בנהג רכב התובעת עוד כשהיה במרחק של כ-80 מ' מהצומת, כשהוא שועט אל הצומת במהירות של כ-70-80 קמ"ש. לדבריו הרמזור החל להבהב ונהג רכב התובעת רצה "לגנוב" את הצומת, ולכן נסע במהירות שאינה מותאמת לצומת. מאחר והצומת מחייבת פניה חדה מאד שמאלה ובשים לב למהירותו, לא הצליח נהג רכב התובעת לבצע את הפניה – והתנגש במשאיתו. הנתבע העיד כי הרגיש בתאונה, אולם לא עצר על מנת לא לחסום את הצומת.

הנתבע הוסיף כי הוא מכיר את נהג רכב התובעת שכן שניהם במקור מבית שאן, וכי אין זו תאונה ראשונה של מר קדוש. לעומת זאת, בדו"ח הביטוח שצורף לכתב התביעה עולה כי לנהג רכב התובעת לא היו תביעות בשלוש השנים האחרונות.

בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי גרסת הנתבע אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם הפגיעות.

ב"כ הנתבעים, לעומת זאת, סבור כי מיקום הפגיעות מתאים לגרסת הנתבע. ב"כ הנתבעים אף הפנה לכך שהתובעת לא העידה את הנוסע אשר היה ברכב התובעת.

הצדדים הסכימו למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

כעולה מחוות דעת שמאי מטעם "דקל שמאים" ומתמונות רכבו של מר נהג רכב התובעת (מוצגים ת/1 א' –ב'), הנזק שנגרם לרכבו הנו בצד הימני, כאשר הפגוש הקדמי של הרכב נתלש מצד ימין. הנתבעים לא הציגו תמונות של המשאית. בדו"ח שהגיש הנתבע לנתבעת מספר 2 צוין כי לא נגרם רכב לרכבו. בעת הדיון הציג הנתבע תמונה שצולמה במכשיר הטלפון שלו של המדרגה שבצד האחורי של הארגז ואמר כי רכב התובעת פגע בה. מהתמונה לא ניתן לראות את ארגז המשאית.

שני הנהגים העידו כי הם עוברים בצומת מספר פעמים בשבוע.

לאחר ששמעתי את העדויות ונתתי דעתי לתמונות שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי גרסתו של מר חגי קדוש מהימנה עלי ומתיישבת יותר עם העובדות.