אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' אבו זאיד ואח'

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 12.8.2014 בפתח תקוה. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 12,625 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2.המחלוקת בין הצדדים, כך מתברר, היא בראש ובראשונה בשאלת זהות הרכב המעורב בתאונה, שכן הנתבע 2 מודה, באופן כללי, באחריותו לתאונה, אך טוען שפגע ברכב התובעת עם רכב אחר מזה שהתובעת טוענת לו, כשנפקות ההבדל הוא שהרכב האחר הוא ככל הנראה מבוטח, בניגוד לרכב המדווח. לפיכך, עיקר טענת הנתבע 2 נגעה לכך שרצה לערב את חברת הביטוח שלו, ואף נשא בתשלום השתתפות עצמית עוד בשנת 2014 (צורפה קבלה).

3. נהג התובעת העיד, כי לאחר התאונה צילם את הרכב שפגע בו, ורשם את פרטיו. הוא עמד בתוקף על כך שהרכב שצולם הוא הרכב שפגע בו, ואין בלתו. הנתבע 2, מנגד, טען כי הרכב המצולם אינו מוכר לו, וכי הגם שהוא מודה בקיום התאונה, הרי שנהג ברכב אחר, כנזכר.

4.ברי שאם מי מהצדדים היה טורח להמציא העתק רישיון הרכב, או תיעוד ממשרד הרישוי באשר לבעליו, והיה מתברר שזהו הנתבע 2, היתה המחלוקת נקטעת באיבה; אך מסמך כזה לא צורף (וממילא יתכן שהנתבע 2 נהג ברכב שאינו רשום על שמו), ואין מנוס אלא להסתמך על העדויות.

5.מארבע סיבות אני נוטה להעדיף את עדותו של נהג התובעת על פני עדות הנתבע 2: ראשית, בניגוד לנתבע 2, אשר לו אינטרס ברור להעדיף ייחוס התאונה לרכב מבוטח על פני רכב שאינו מבוטח, הרי לנהג התובעת אין כל אינטרס כזה; שנית, אמנם יתכן ואדם יצלם בטעות רכב החולף לידו מתוך סברה שזה הרכב שפגע בו, אולם הדבר אינו מסתבר, וסיכוייו נמוכים; שלישית, הנתבע 2 שינה לחלוטין בעדותו את הגרסה המתוארת בכתב ההגנה שהגיש, ואשר נתמך בתצהיר מפורט, עליו הוא חתום לאחר שהוזהר, לכאורה, ע"י עו"ד, ומשעומת על כך טען שאכן חתם על התצהיר אך אין לו מושג מה כתוב בו – מצב דברים הפוגם בהכרח באמינותו, אם בעדותו ואם בתצהיר (ואולי בשניהם); ורביעית, יש להניח, כי אם אכן היתה לנתבע 2 גרסה אמינה הקושרת את הרכב המבוטח לארוע, הרי שחברת הביטוח שלו היתה מתייצבת לצדו, כדרך שעושות חברות הביטוח כדבר שבשגרה, במיוחד לאחר ששילם השתתפות עצמית, והעדרותה – בלא כל תיעוד על פעולות אקטיביות שנקט בהן הנתבע 2 כדי להביאה לכסות את הארוע – היא הרת-משמעות.

6.משכך, ומאחר שהנתבע 2 הודה, תוך עדותו, באחריותו לתאונה (גם אם בכתב ההגנה ביקש לייחס לנהג התובעת אשם תורם, לכל הפחות), כפי שאמר, בעת שסיפר על נזקי רכבו: "לא הבאתי אותם כי אני אשם בתאונה, לא ידעתי שאני צריך להביא אותם"; ועוד העיד כי תיקן בעצמו את נזקיו, על חשבונו, וגם בכך חיזק את המשתמע מעדותו, כי ראה עצמו אחראי לתאונה – הרי שדומה שאין מנוס אלא לקבל את התביעה במלואה.

7.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של 12,625 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 378 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת את שכר העד בסך 300 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,894 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

8.חיובים אלה הם ביחד ולחוד עם חיובי הנתבע 1, לפי פסק-הדין שניתן נגדו ביום 15.1.2017 (יוער, כי פסק-הדין הנזכר ניתן גם נגד הנתבע 2, אולם לימים בוטל כלפיו, ונותר בתוקפו כלפי הנתבע 1).