תא"מ 58688-02-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מכייה ואח'

לפניי תביעה כספית מיום 1.3.15 ע"ס 8,564 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 17.2.13.

יצוין כי לגבי אותה תאונה מתנהלת תביעה משפטית מקבילה: תביעה מיום 10.4.16 ע"ס 5,848 ₪ שהגיש הנתבע 1 שלפניי נגד התובעת ואח' בתא"מ (שלום הרצלה) 15523-04-16. התביעה הינה לפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב הנתבע 1 בתאונה. תביעה מקבילה זו קבועה לדיון ראשון ביום 21.11.17 בפני כב' הרשמת הבכירה ענת דבי, כאשר מייצגי הצדדים בתביעה שלפניי הם גם מייצגי הצדדים בתביעה המקבילה הנ"ל. הצדדים הסכימו כי הכרעתי בפס"ד זה בשאלת האחריות לקרות התאונה תחייבם גם בתביעה המקבילה הנ"ל.

נערך ביום 15.12.16 בפניי דיון הוכחות שבו נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים וכן עדות נוספת מטעם הנתבעים (בעלה של נהגת רכב הנתבעים). בתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, ושני הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

הוצגו גרסאות ועדויות מנוגדות לגבי אופן התרחשות התאונה. מהראיות והעדויות שהוצגו עולים סימני שאלה, ולא הוצגו ראיות אובייקטיביות. בנסיבות ותוך שקלול הטענות והראיות מצאתי שנכון בנסיבות לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן שווה בין שני הנהגים המעורבים.

בהתאמה ולגבי התביעה שלפניי, הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

• סך של 4,282 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.3.15 ועד יום התשלום המלא בפועל.