אין למדינה אחריות שילוחית למעשים המוגנים מפני תביעת נזיקין נוכח החסינות של נושאי משרה שיפוטית

לפניי בקשת המבקשת (להלן – "הנתבעת" או "המדינה") לסלק על הסף תביעה שהגישה נגדה המשיבה (להלן – "התובעת"). עילת התביעה אחריותה השילוחית של המדינה למעשה שעשה על פי הטענה רשם בית משפט השלום בהרצליה. המעשים המיוחסים לרשם נופלים לכל הדעות תחת החסינות המוקנית לנושאי משרה שיפוטית במילוי תפקידם.

רקע עובדתי

1. התובעת הגישה בבית משפט השלום בהרצליה תביעה בסדר דין מקוצר בגובה 11,800 ₪ (תא"ק 30107-09-14) נגד עורך דין (להלן – "עורך הדין"). התובעת הייתה מיוצגת בתביעה זו בידי עו"ד ליבר. התביעה התבררה לפני כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג (להלן – "כב' הרשם"). בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 28.10.2015 נרשם כי לאחר שהתקיים דיון מחוץ לפרוטוקול הוסכם כי תינתן לנתבע רשות להתגונן, והתיק נקבע להוכחות.

    

2. לאחר שמיעת הוכחות וסיכומים על-פה ביום 8.2.2016 נרשם כך בפרוטוקול הדיון בעמ' 15 שורות 4-3: "בשים לב להערות שהעיר ביהמ"ש בתום הדיון, ניתנת לב"כ התובעת שהות להודיע בתוך 7 ימים בדבר עמדתו לעניין התביעה וההצעה שניתנה בע"פ".

    

3. ביום 11.2.2016 הודיע ב"כ התובעת, עו"ד ליבר, לבית המשפט כי התובעת קיבלה את הערות בית המשפט ומסכימה היא לדחיית התביעה. לפיכך דחה כב' הרשם ביום 14.2.2016 את התביעה ללא צו להוצאות.

    

   התביעה

4. התביעה שלפניי, בגובה 14,800 ₪, הוגשה תחילה לבית המשפט לתביעות קטנות. ביום 5.11.2016 החליטה כב' השופטת העמיתה אביבה טלמור להעביר הדיון בתביעה לבית משפט השלום.

    

5. התובעת טענה בתביעתה (ובהודעה נוספת בה פרטה את טענותיה) כי במהלך הדיון הראשון ובפתח דיון ההוכחות הציע כב' הרשם פשרה, "מוזרה" כדבריה, לפיה תקבל התובעת חלק מכסף שלטענתה חייב לה עורך הדין וכן מכתב התנצלות ובמקביל תמשוך תלונה שהגישה נגד עורך הדין לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. לדברי התובעת, הסכימה לכל רכיבי הפשרה זולת משיכת התלונה, בין היתר משום שלדעתה היה מקום להזהיר את הציבור מפני פגיעתו הרבה של עורך הדין. בתום ההליך, שלדעת התובעת היה חפוז, הציע כב' הרשם לתובעת באופן ישיר (מבלי שפנה לבא כוחה) להסתלק מהתביעה, והיא בסופו של דבר החליטה לעשות כן.