תא"מ 58258-11-14 אופל בלאנס (2006) בע"מ נ' טייטלבאום

1. בפני בקשה להוצאת ראיה אשר הוגשה על ידי התובעת כחלק מפרשת התביעה.

מדובר בהקלטת שיחה ותמלול השיחה.

לטענת ב"כ הנתבע אין ההקלטה ותמלולה עומדים בתנאים הנדרשים להגשתם כראיה בבית המשפט.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של עד מטעמה אליו צורף תמלול שיחה שנערכה לטענתו עם שמחה, נציג הנתבע, במשרדי התובעת.

בדיעבד הסתבר כי מדובר בשיחה שנערכה בין אותו שמחה לבין עובדת במשרד התובעת בשם אירנה.

2. לאחר הגשת בקשת ב"כ הנתבע להוצאת הראיה מתיק בית המשפט, צירף ב"כ התובעת לתגובתו חוות דעת של מומחה המאשרת כי התמלול תואם נאמנה את אשר הוקלט.

עוד צוין בחוות דעת זו כי ההקלטה הועברה למומחה בקבצי שמע בדואר אלקטרוני.

עולה מהאמור לעיל כי חוות דעת המומחה מתייחסת אך ורק לביצוע התמלול עצמו ותו לא.

3. מסתבר אם כך, כי ההקלטה והתמלול מוצגים בבית המשפט על ידי עד אשר לא היה עד לשיחה ואף לא ביצע את ההקלטה.

ראיה כאמור היה צורך להגיש באמצעות מי שביצע את ההקלטה אשר יפרט כיצד בוצעה ההקלטה ובאמצעות איזה מכשיר הקלטה, עובדות שלא הובאו ובניגוד לנדרש (ראה ע"פ 869/81 שניר ואח' נ. מדינת ישראל - להלן: "פס"ד שניר") וכן הבאת אמצעי ההקלטה לידי המומחה אשר יתן חוות דעתו באשר לתקינות אמצעי ההקלטה.

הסתמכות ב"כ התובעת על אותו פסק דין אשר אפשר הגשת ראיה משנית, אינה במקומה שכן בפ"ד שניר, ההקלטות עצמן נמחקו והובאה עדות משנית לאמור באותן הקלטות.

בענייננו אין כל טענה כי לא ניתן להביא את עדות מי שביצע את ההקלטה או מדוע לא מאשרת חוות דעת המומחה את העניינים הטכניים הטהורים (ככינויים בפ"ד שניר) הנדרשים לשם קבלת הראיה כקבילה.

התחליף למקור כראיה משנית מתקבלת כאשר לא ניתן להביא לבית המשפט את הראיה הטובה ביותר ולא על פי בחירתו של בעל הדין.

בנסיבות העניין, הראיה שהוגשה אינה קבילה ואין להסתמך עליה.