תא"מ 5793-07-14 סומרין נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

תביעה בגין פגיעה ברכב.

1.התובע הוא בעל מונית שירות. השירות מתחיל בהעלאת נוסעים ברציף בתחנה המרכזית בתל אביב. הרציף מצוי בצדו השמאלי של רחוב שמוסכם כי הוא צר. באופן מטריד, העלאת הנוסעים מבוצעת בדרך של מעברם לקרבת הרחוב ועלייה מן הדלת הימנית. לשם כך, טוען התובע, דלתו פתוחה, ופתוחה הייתה גם ביום האירוע, בעודו ממתין לנוסעים העולים. אוטובוס של הנתבעת הגיע במורד הרחוב הצר, ומונית חסמה את דרכו. על כן סטה האוטובוס לשמאל, נכנס לשטח הרציף שבו שהתה מונית התובע, חלף על פני המונית, פנה לימין ועם חלקו האחורי של האוטובוס פגע בדלת הפתוחה.

2.נהג הנתבעת העיד מאידך גיסא כי נסע בקו ישר ברחוב הצר. אין לו כל אפשרות לעקוף, טען. כאשר כמעט וסיים לחלוף על פני המונית, פתח כנראה נהג המונית את דלתו וגרם לפגיעה בצד האוטובוס, בחלקו האחורי, שכן הנהג חש במכה שכזו. הוא הכחיש את אותן סטיות לימין ולשמאל שלהן טענו התובע וכן עד מטעמו, מר עבד פרוג'י.

3.דין התביעה להידחות. כפי שקורה תדיר במצבים מעין אלה, הנתונים שעלה בידי הצדדים להציגם היו דלים, ולא היה בהם תשתית עובדתית מספקת לאימוץ גרסת התובעים. תמונה מן הרחוב, אשר יהיה בה כדי להמחיש כיצד נראה הרציף, והיכן יכול (או לא יכול) היה האוטובוס לעבור – לא הוצגה. תיאורו של הרציף אף הוא לא היה עקבי, מפי התובע והעד מטעמו. האחד טען (כאשר נתבקש לבאר האם אין בדרך העלאת הנוסעים כדי לסכנם) כי יש מרווח של מטר לפחות מימין למונית העומדת ברציף, שבו יכולים הנוסעים לעלות בבטחה; האחר אמר כי קצה המונית צמוד לכביש, באופן שהנוסעים עולים מן הכביש ממש. אם הגרסה השניה היא נכונה, יכול הדבר להסביר כיצד אוטובוס היה יכול להתנגש בדלת הימנית הנפתחת היישר לתוך הכביש. [ובמאמר מוסגר יצוין שהן לפי גרסה זו והן לפי זו, תהייה גדולה עולה באשר לבטיחות עלייתם של הנוסעים למוניות השירות ברציף שמשמש את התובע]. מעבר לאמור, הרי שהדינמיקה של התאונה נותרה בלתי ברורה. הסברו של התובע, באשר לסטיות האוטובוס לשמאל ולימין והזווית שבה פגע האוטובוס ברכבו – היה לא עקבי דיו ולא ברור דיו על מנת שיהיה בידי לקבוע כיצד אירעה התאונה. הקשתה עוד יותר גרסתו של חברו והעד מטעמו מר פרוג'י, שלא תאמה בדיוק את שטען התובע, ולא ברור גם האם למר פרוג'י, שעמד בצד האחר של ההתרחשות, יכולה הייתה להיות כלל נקודת מבט על האירוע.

4.סוף דבר: אין בראיות שהוצגו כדי לאפשר לבית המשפט לבסס את התביעה, והיא נדחית. בנסיבות העניין, ובפרט קשיים בהעמדה סדורה של גרסת הנתבעת לבחינת בית המשפט, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ה, 08 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: