פלג נ' אייל ואח'

מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, יהיה פסק הדין קצר ותמציתי.

התובעת הגישה תביעה זו לפיצוי כספי 50,934 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו עקב תאונת דרכים ביום 1.8.14 בכביש 6 לכיוון דרום.

הנזק מורכב מ- 32,015 ₪ ערך הרכב שהוכרז אובדן מוחלט בניכוי השרידים ; 2,000 ₪ שכ"ט שמאי ; 1,205 ₪ הוצאות גרירה ; 10,000 ₪ רכוש שנפגע בתאונה ; 5,000 ₪ עוגמת נפש.

אין מחלוקת כי הרכב הפוגע, הנהוג על ידי הנתבעת 2, ומבוטח על ידי הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת"), פגע מאחור ברכב התובעת, ומכאן אחריותה של הנתבעת לנזקי התובעת. המחלוקת היתה רק לגבי גובה הנזק.

נזק ישיר

לאחר התאונה פנתה התובעת לשמאי גבריאל כהן אשר קבע כי הנזק מהווה 70% מערך הרכב, ולכן רכב זה לא ישוקם, יוכרז כאובדן כללי, ושרידיו ישמשו לפירוק בלבד.

הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית שערך השמאי ערן וינטר. גם שמאי הנתבעת הגיע למסקנה כי אחוז הנזק הגולמי עומד על 65%, המצדיק את הקביעה כי הרכב איננו בר תיקון.

למרות הסכמת שני השמאים של שני הצדדים, כי עלות תיקון הנזק היא 65%-70%, דבר המחייב השבתת הרכב כ"אובדן מוחלט", הרי שהנתבעת סירבה לפצות את התובעת בערכו של הרכב בניכוי השרידים, בטענה כי לא כל מוקדי הנזק הן בגין התאונה הנוכחית.

בעניין זה, חילק השמאי מטעם הנתבעת וינטר את הנזקים לשלושה מוקדים: נזק לאורך צד ימין, נזק בחלק האחורי ונזק בחלק אחורי שמאלי. הנתבעת טענה אפוא, כי רק הנזק במוקד האחורי שמאלי, הוא כתוצאה מן התאונה, ושאר הנזקים קשורים למצבו הקודם של הרכב ולא לתאונה נשוא ענייננו. שמאי התובעת גבריאל כהן, טען כי לא ניתן לפצל בין המוקדים האחוריים, כי מדובר במוקד אחד, וכי לא התייחס לנזק המינורי מימין, שכן די בנזק מאחור כדי לקבוע שהרכב הוא במצב של "אובדן מוחלט".