תא"מ 5734-02-12 עירית ירושלים נ' האחים נחמיה מוסך (1993) בע"מ

התביעה

התובעת הגישה נגד הנתבעת את התביעה שלפניי בגין חוב ארנונה בסך של 74,852 ₪, אשר מתייחס לתקופה המתחילה ביום 01/01/03 ומסתיימת ביום 31/12/11. במהלך הדיונים בתובענה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן נגד הנתבעת פסק דין כמבוקש בגין התקופה שמיום 05/02/05 ועד ליום 31/12/11, ואילו לגבי יתר התקופה (01/01/03 – 04/02/05), יסכמו הצדדים את טענותיהם בכתב לנוכח טענת ההתיישנות שבפי הנתבעת.

טענות התובעת

התביעה הוגשה ביום 05/02/12, ולפיכך היא התיישנה, לכאורה, בכל הנוגע לחובות ארנונה שהצטברו עד ליום 04/02/05. ואולם, התובעת כופרת בהנחה זו על יסוד הלכת נסייר (רע"א 187/05 נסייר נ' עירית נצרת עילית – פורסם בנבו (20/06/10)), הקובעת כי נקיטת הליכי גביה מנהליים עוצרים את מרוץ ההתיישנות. לטענת התובעת היא נקטה בהליכי גביה מנהליים נגד הנתבעת בשנים 2011-2002, ולכן התביעה לא התיישנה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי מאחר שהנתבעת הגישה השגה על חיוב הארנונה לשנת 2003 וההשגה נדחתה, הרי שחוב הארנונה הפך לסופי, כמשמעותו של מונח זה בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992, ומכאן שדינו כדין פסק דין שמתיישן רק אחרי 25 שנה. ולבסוף, התובעת טוענת כי על גביית חוב ארנונה חלה פקודת המסים (גביה), ומאחר שלפי סעיף 11א' לפקודה: "מס המגיע על מקרקעי הסרבן יהיה שיעבוד ראשון על אותם מקרקעין", לא יכולה הנתבעת לטעון להתיישנות, שכן שיעבוד איננו מתיישן לעולם.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי הלכת נסייר פורשה בפסיקה מאוחרת באופן מצמצם, כך שרק נקיטת הליכי גביה מנהליים אינטנסיביים עוצרת את מרוץ ההתיישנות. הנתבעת טוענת כי התובעת לא נקטה נגדה בהליכי גביה כלשהם בין השנים 2003 ל-2009, למעט משלוח הודעות חוב והודעות עיקול, אשר אינן יכולות להיחשב כהליכי גביה מנהליים, מפני שאין הוכחה שהם נמסרו לנתבעת והגיעו לידיעתה. על כן, הנתבעת טוענת כי התביעה התיישנה.

דיון והכרעה

תביעה בענייני ארנונה מתיישנת ככל תביעה כספית אחרת בתום שבע שנים מיום הולדת עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958). בפרשת נסייר נדונה השאלה האם הליכי גביה מנהליים באים בגדר המונח "תביעה לקיום זכות" כמובנו בסעיף 2 לחוק ההתיישנות, שאם כך הדבר רשאי הנישום לטעון טענת התיישנות כאשר ננקטים נגדו הליכים כאמור. בית המשפט השיב לשאלה זו בחיוב, ומכאן נגזרת, כמעין תמונת ראי, המסקנה כי נקיטת הליכי גביה מנהליים בתוך תקופת ההתיישנות עוצרת את מרוץ ההתיישנות, כפי שהגשת תובענה לבית המשפט בתוך תקופת ההתיישנות עוצרת את מרוץ ההתיישנות. בפסקי דין שניתנו לאחר הלכת נסייר הובהר כי לא כל הליך גבייה מנהלי יעצור את מרוץ ההתיישנות. בעע"מ 10372/08 עיריית בת ים נ' אדוט (פורסם בנבו (4/1/11)) נדון מקרה שבו בתוך תקופת ההתיישנות הסתפקה העירייה במשלוח הודעות חיוב והתראות לנישום. חרף זאת בית המשפט קיבל את טענת ההתיישנות, ומכאן מתבקשת המסקנה כי אין די במשלוח הודעות והתראות בכדי לעצור את מרוץ ההתיישנות ( למסקנה זו ראו- עת"מ (ירושלים) 4662-11-12 קפלינסקי נ' עיריית ירושלים – פורסם בנבו (12/12/12); וכן- עת"מ (חיפה) 17053-03-12 עזאם נ' עיריית קריית אתא – פורסם בנבו (15/4/12)). בעת"מ (מרכז) 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) נ' עירית נס ציונה (פורסם בנבו 22/11/10)), נפסק כי:

"יש להניח שאם פעולות הרשות לגביית חוב בהליכים מנהליים הן פעולות מעטות, מקריות שאינן מגלות כוונה לגבות את החוב, עשוי בית המשפט למנוע מן הרשות לטעון נגד ההתיישנות אף שמבחינה פורמלית החלה בפעולות הגביה".