תא"מ 57162-07-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אסיאג ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 18,554 ₪ בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 15.11.2013, בין כלי רכב, מ"ר 19-818-66 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 45-254-29 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ושני עדי ראייה נוספים מטעם התובעים שהיו ברכב התובעים בעת התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעים יישא באחריות לקרות התאונה, כאשר לנהג רכב התובעים רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתם של עדי התובעים, שהייתה מפורטת מאוד, קוהרנטית ומשכנעת, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה מהוססת ובעלת סתירות.

אני מאמין לנהג רכב התובעים ולעדים מטעמו, כי הרמזור בכיוון נסיעתם היה ירוק.

משכך, אני סבור כי נהג רכב הנתבעים נכנס לצומת לא פנוי ובכך גרם ברשלנותו לקרות התאונה.