תא"מ 57153-10-13 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרץ ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 6.8.12 בין כלי רכב נושא מספר רישוי 57-055-72 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 56-321-60 (להלן: "המשאית").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

לא השתכנעתי כי התובעים הרימו את נטל תביעתם. עדות התובע 2 (להלן: "התובע"), אשר הובאה כתמוכין בגרסת התובעים, עוררה תהיות, ובפרט טענתו כי ראה המשאית כחמישים מטר מאחוריו, כאשר אין כלי רכב מפרידים בינו ובין המשאית, בעוד לפניו עומס תנועה.

מעבר לכך, לא ברורות נסיבות התרחשות התאונה נוכח עדות התובע לפיה, למעשה, המשאית נסעה מאחוריו, בנתיב נסיעתו הוא.

בטופס ההודעה מטעמו ציין התובע כי נסע בנתיב השתלבות. בעדותו לא שלל האפשרות כי אכן נסע בנתיב זה. עובדה זו תומכת בגרסת הנתבעים, לפיה התובע ביקש לעקוף המשאית מימין מהשול. גם דווקנותו של התובע, במילוי טופס ההודעה מטעמו, בהבהרה, כי נסע: "בנתיב הימני, נתיב השתלבות, צמוד לצד הימני של הנתיב, בתוך הנתיב", אומרת דרשיני. דווקנות זו חזרה על עצמה אף בעדותו (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 15-16). רצונו זה של התובע להמחיש כי לא נסע בשול הכביש מעוררת התהיה שמא יש ממש בגרסת הנתבעים לפיה אכן עקף המשאית משול הכביש.

מצאתי את עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, ברורה ושיטתית, ולא השתכנעתי, כי גרסת התובעים הפריכה אותה, ולא היתה משכנעת יותר ממנה.

לפיכך הנני מורה על דחיית התביעה, וזאת ללא צו להוצאות, למעט שכר עדים, כפי שנפסק במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.