תא"מ 57106-12-12 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

בקשה לדחיית התביעה בשל מעשה בית דין.

התביעה הוגשה על ידי התובעים בגין נזקים שנגרמו לרכב תובעת 2 כתוצאה מתאונה שארעה בין רכב תובעת 2 לרכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת.

תביעה נוספת בגין תאונה זו הוגשה על ידי הנתבעת כנגד התובעות בגין נזקים שנגרמו לרכב הנתבעת באותה תאונה. תביעה זו הוגשה בבית משפט השלום בנתניה (תא"מ 60372-12-12), וביום 29.04.14 ניתן בה פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לפיה נדחתה תביעת הנתבעת. בית המשפט ציין כי "לא ניתן להעדיף גרסה זו או אחרת ובנסיבות אלה לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל ומכאן שדין התביעה להידחות".

לטענת הנתבעת, מדובר במעשה בית דין שכן בית המשפט הכריע שאין להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, ועל כן גם גרסת התובעות בתביעה זו אינה עדיפה על גרסת הנתבעת ודין התביעה להידחות.

מנגד, התובעות טענו כי אין מדובר במעשה בית דין, שכן על מנת שההכרעה תהווה השתק פלוגתא עליה, בין היתר, להסתיים בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הכרעה. במקרה זה, נטען, כי בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בנתניה לא נקבע ממצא פוזיטיבי אשר ניתן להסיק ממנה אמת עובדתית שתהווה בסיס ליצירת השתק פלוגתא.

הדין עם התובעות.

אחד התנאים לביסוס השתק פלוגתא הוא ש"ההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא חיובי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה" (רע"א 1170/08 עיריית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 9.06.10); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968); נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך האזרחי (1991) 141, 190).

במקרה זה, בית משפט השלום בנתניה לא קבע כל ממצא חיובי אודות הנסיבות בה ארעה התאונה. נהפוך הוא, הוא קבע במפורש בפסק דינו כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. דחיית התובענה לא נעשתה בשל ממצא עובדתי שנקבע, כי אם – כפי שבית המשפט ציין במפורש – בשל אי הרמת הנטל על ידי התובעת להוכיח את גרסתה.

הבקשה נדחית אפוא.