תא"מ 56892-06-15 לב נ' אס.בי.אן. הלבשה בע"מ

לפניי תביעה על סך של 5,000 ₪ שעילתה פיצוי ללא הוכחת נזק, בגין משלוח 8 דברי פרסומת ששוגרו בדוא"ל לתובע על-ידי הנתבעת, מבלי שנתן את הסכמתו לכך, וזאת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן- חוק התקשורת).

טענות הצדדים והעובדות הרלוונטיות

לטענת התובע, לאחר שש הודעות ששוגרו בטווח זמן קצר (15.7,18.7,21.7,24.7,28.7,30.7), ביום 30.7.14 שלח לנתבעת דרישה להסיר את כתובתו מרשימת התפוצה. חרף דרישתו זו, נתקבלה הודעה נוספת ביום 1.8.14. אשר על כן, שלח התובע בקשת הסרה נוספת ביום 7.8.14, ואילו גם לאחריה קיבל הודעת פרסומת, ובסה"כ שוגרו שש הודעות טרם בקשות ההסרה ושתיים נוספות לאחר מכן.

ביום 23.2.15 שלח התובע מכתב התראה, ובו הצעה לסיום הסכסוך, אך הצעתו נדחתה על ידי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, עסקינן בתובע סדרתי, עורך-דין במקצועו, אשר עושה שימוש בחוק התקשורת כמקור הכנסה. התובע נמנע מהסרת כתובתו מרשימת התפוצה עד אשר צבר מספיק הודעות לצורך הגשת התביעה. יתרה מכך, בתחילה התובע שלח בחוזר דוא"ל, ולא השתמש באפשרות שנכללה בכל הודעה להסרה מרשימת התפוצה. לאחר שהתובע השתמש בקישור ההסרה, הוסרה כתובתו לאלתר מרשימת התפוצה.

הנתבעת אישרה כי התובע לא נתן את הסכמתו לשיגור הודעות כאמור, אולם טענה כי שיגור ההודעות לתובע אירע בשל תקלה בהקלדת כתובת דוא"ל דומה לזו של התובע, ובשל כך כתובתו נמנתה על רשימת התפוצה שלה.