תא"מ 56843-10-13

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.3.12 בגבעתיים.

2. לטענת התובע 1, בעת שנסע ברכבו ברחוב השניים בגבעתיים בנתיב נסיעתו כחוק. או אז נפתחה דלת רכב הפוגע, בחוסר זהירות תוך יצירת הפרעה וסיכון למשתמשים בדרך, תוך הפרה בוטה של תקנה 80 לתקנות התעבורה, ופגע ברכב התובע וגרם לו לנזק של ממש.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי בעת שרכבם היה במצב עצירה כשדלתו פתוחה לרווחה מזה זמן, בעוד הנתבע 1 מוציא באותה עת כלים מהרכב, הגיח רכב התובעים במהירות והתנגש בדלת רכב הנתבעים.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בכביש צר וחד סטרי באיטיות כשלפתע נפתחה דלת רכבו של הנתבעים בכשליש כאשר ישבנו של הנתבע 1 בלט מהרכב בעוד יתר גופו לרבות ברכיו מצויים בתוך הרכב ורכונים קדימה. התובע חזר וטען כי מדובר ברחוב צר ועל כן במידה והדלת היתה פתוחה קודם לבואו, הרי שלא יכול היה לעבור במקום ורכבו היה נפגע בחזיתו, בעוד במקרה דנן הפגיעה היא בחלק הימני של רכבו מקדימה לאחור. התובעים טענו כי פתיחת הדלת לכיוון הכביש לצורך הוצאת כלים, מהווה מפגע, מסכנת העוברים בכביש וחובת הזהירות מוטלת על הפותח את הדלת עד לסגירתה.

5. הנתבע 1 העיד וטען כי החנה את רכבו בכביש רחב בו התנועה היא דו סטרית על יד מעקה הבטיחות של בית הספר במקום המיועד להורדת נוסעים. הנתבע 1 נכנס לבית הספר בירר את היקף העובדה וחזר לרכב לצורך הוצאת הכלים הדרושים לו. הנתבע 1 טען כי מעקה הבטיחות הפריע בעדו מפתיחת הדלת הימנית ועל כן פתח את הדלת השמאלית הפונה לכביש לצורך הוצאת מכשיר כבד מהרכב שתפקידו להתריע על רעידות אדמה. הנתבע 1 טען כי היה צריך להוציא גם מספר כלים מתא המטען שכבר היה פתוח כלפי מעלה באותה עת. הנתבע 1 היה רכון לתוך רכבו כשרגליו על הכביש במשך 3-4 דקות לצורך הוצאת המכשיר ואיסוף עוד רכיבים מהרכב ואז לפתע חש במכה והבחין שדלת רכבו הוצאה ממקומה. הנתבע 1 הודה כי לא הבחין ברכב התובעים קודם לקרות התאונה אך טען כי מדובר בכביש רחב המאפשר מעבר של שתי משאיות במקביל אך התובע הוא שלא הבחין בדלת הפתוחה, לא אמד את המרחק נכון ופגע בדלת הפתוחה. הנתבע 1 טען כי המקום מיועד להורדת תלמידים ועל כן היה באפשרותו לפתוח את הדלת השמאלית לכיוון הכביש. הנתבע 1 טען כי מיקום הנזקים מעיד על כך שהתובע פגע ברכבו בעת שהדלת היתה פתוחה ולכן הנזק הוא מהכנף הימנית ואילך. הנתבעת 1 טען שלא היה צריך להיגרם נזק לפגוש הקדמי של הרכב וזאת לאור קימור הרכב. הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות מאחר ומדובר בגרסה מול גרסה והתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה ומהטעם שגרסת התובע אינה סבירה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי להשית את האחריות לתאונה על הנתבעים. הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע ברכבו בכביש באיטיות כשלפתע נפגע מדלת הרכב שנפתחה עד כדי שליש במפתיע.

שנית, סבורה אני שתמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר. קרי, פגיעה לכל אורך חלקו הימני של רכב התובעים, בעוד לו היתה מתקבלת גרסת הנתבעים הרי שהנזק אמור היה להגרם בחלקו הקדמי של הרכב. דבר שלא ארע בתיק דנן. זאת ועוד הנתבע 1 לא הביא בפני תמונות נזק של רכבו, דבר אשר היה יכול לסייע ולתמוך בגרסתו באשר לאופן קרות התאונה, והימנעות מהבאת התמונות אומרת אף היא דרשני.

שלישית, סבורה אני גרסת הנתבע היתה בלתי מהימנה ביחס לכך שנדרשו לו 3-4 דקות להוצאת כלי עבודה מהרכב. בנוסף, מצאתי סתירות בעדותו כך בין היתר טען בתחילת עדותו בפני כי היה אמור להוציא כלי עבודה אחד כבד מהרכב ובתום חקירתו טען כי הסיבה בשלה התעכב זמן רב כל כך ברכב היתה כדי לאסוף מספר רכיבים.