תא"מ 56826-03-17 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מאהלר ואח'

העניין שבפני, תובענה כספית בגין נזקים נטענים אשר נגרמו לתובעים עקב התנגשות בין שני כלי רכב.

כאמור בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בכל הנוגע להליך בסדר דין מהיר, "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו"; מקום שהמחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית בלבד, לא מצאתי שיש בהליך זה משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, באופן המצדיק לחרוג מהנמקה תמציתית.

לפי המתואר בכתב התביעה, ביום 18.6.2015 שעה 15:30 לערך נהגה הגב' קטיה ברידג'ר, אשתו של התובע 2, בכלי רכב מ.ר. 8733574 (השייך לתובע 2) בחיפה, בשדרות מוריה מכיוון מרכז הכרמל לכיוון מרכז חורב, נכנסה מכונית התובעים לצומת בכיכר קרית ספר, כאשר מכונית הנתבע 2 אשר הייתה נהוגה בידי הנתבע מס' 1, מס' 4423329 חצתה את הכיכר. נתיבי נסיעת שתי המכונית הצטלבו, ונוצרה התנגשות בין הפינה הימנית קדמית של מכונית הנתבעים לצידה השמאלי של מכונית התובעים (ממרכז הדלת האחורית ועד לפינה האחורית שמאלית).

כל אחד מן הצדדים טען לאחריותו של משנהו לקרות התאונה; שני הנהגים העידו, והוצג סרטון ממצלמות אבטחה של בית עסק המצוי בסמוך לכיכר, בו מתועד רגע ההתנגשות; בנוסף הוצגו תמונות הנזק הרלוונטיות לצורת הנזקים בשני כלי הרכב.

לאחר בחינת טענות וראיות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה, אולם להפחית 20% מהסכום הנתבע בשל אשם תורם, ואבהיר טעמי בתמצית:

א. על הנתבע 1 לא היה להיכנס ולחצות את הכיכר, בניגוד לתמרור המורה על מתן זכות קדימה, כאשר חובתו להיכנס ולחצות את הכיכר רק אם הדרך פנויה, והדרך לא הייתה פנויה. טענת הנתבע 1 כי התובעת נהגה במהירות מופרזת, אינה מועילה, שכן מתן זכות קדימה הינה חובה המוטלת עליו, תהא מהירות הרכבים המתקרבים לכיכר אשר תהא, אדרבא, ככל שמהירות הנהגת הייתה גבוהה יותר, הרי שחזקה ששומה היה עליו להבחין בה, ביתר שאת.

ב.סרטון התאונה מלמד לא רק על היעדר נהיגה במהירות גבוהה ביותר כפי שטען הנתבע 1, אלא גם על קרות ההתנגשות בנתיב הימני בכיכר מתוך שניים, המלמד על טעות בשיקול הדעת של הנתבע 1, הרבה יותר מאשר על הפרת חובת הזהירות מצידה של הנהגת במכונית התובעים.

ג. צורת הנזק במכונית התובעים, המתחילה ממרכז המכונית ולא מפינתה הקדמית שמאלית, מלמדת על כי המקום הפיסי בו התרחשה ההתנגשות, נתפס על ידי מכונית התובעים לפני שמכונית הנתבעים הגיעה לאותה הנקודה ממש, משמע, האפשרות המהותית יותר למנוע את קרות התאונה, הייתה בידי הנתבע 1, הרבה יותר מאשר בידי נהגת מכונית התובעים.

יחד עם זאת, מצאתי להפחית 20% מהסכום הנתבע בשל אשמה התורם של נהגת מכונית התובעים, שכן לאור היות התאונה בכיכר, ניתן היה להפחית את הסיכון לקרות התאונה בנהיגה זהירה יותר ואיטית יותר, מבלי לגרוע מכך שמרבית האחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבע 1.