תא"מ 56585-05-17 מגן דוד אדום בישראל נ' אופנר ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו על רקע תאונת דרכים מיום 07.12.2016, בין כלי רכב, מסוג אופנוע, מ"ר 95-593-30 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האופנוע") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 39-221-74 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבע 1 ונהוג בידו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי שיעור הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.עוד בפתח ישיבת ההוכחות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג הפרטית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% ואילו רוכב האופנוע יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתו של רוכב האופנוע, שהייתה משכנעת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג הפרטית.

שוכנעתי כי היה זה נהג הפרטית אשר הסיט את רכבו שמאלה על מנת להשתלב בנתיב נסיעתו של האופנוע, בזמן שהפרטית הוסע קודם לכן בנתיב הימיני, בנתיב המיועד לפנייה ימינה בלבד.