תא"מ 56531-08-16 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' והב ואח'

הצדדים נתנו הסכמתם לפסיקה לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984. לאחר שהובאו בפניי העדויות והראיות, ובכלל זה עיינתי בכתבי הטענות, תמונות הנזק, תמונות הצומת ושמעתי העדים מטעם הצדדים, אני מורה על דחיית התביעה.

למרות האמור, מצאתי בנסיבות התאונה להבהיר המסקנה.

מדובר בכביש בעל שני נתיבים. הנתבע נסע בנתיב הימני ופנה ממנו שמאלה. התובעת נסעה בנתיב השמאלי והמשיכה בו ישר; וכך קרתה התאונה.

במקרה של שני נתיבים, שניתן להמשיך בהם ישר וגם ניתן לפנות מהם שמאלה, הרי שבחלק מהצמתים בארץ שני הנתיבים פונים שמאלה ורק הימני ישר; ובחלק אחר שני הנתיבים ממשיכים ישר ורק השמאלי פונה שמאלה.

ההכוונה בצמתים כאלה היא באמצעות שרטוט חיצים מתאימים על נתיבי הנסיעה.

במקרה זה תמרור ההכוונה על הרמזור מורה על נסיעה ישר ושמאלה, כך שאין בו לבדו להכווין התנועה בנתיבים.

ואולם, עיון מדוקדק בתמונת הצומת (סומנה ת/1 במהלך כתיבת פסק הדין) מורה כי אין כל סימון על הנתיב הימני בו נסעה המשאית. עיון מקביל במפת גוגל מורה כי החץ שהיה מסומן על הנתיב דהה כמעט לחלוטין, באופן שלמעשה לא ניתן לראות אותו.

התובעת אמנם מכירה את הצומת ולכן ידעה שמהנתיב השמאלי ניתן לפנות שמאלה וגם להמשיך ישר. ואולם הנתבע שלא הכיר את הצומת לא יכול היה לדעת – בהעדר סימון מתאים על נתיב נסיעתו – שמהנתיב הימני ניתן לנסוע ישר בלבד.

יושם לב שכאשר עומדות מכוניות על הנתיב השמאלי, כפי שהיה במקרה זה, לא יכולה המשאית גם לראות את החיצים על הנתיב השמאלי.

מכאן אני מוצא שהנתבע לא יכול היה לדעת את כיוון הנסיעה מהנתיב הימני, יכול היה לסבור כי מדובר בנתיב המאפשר פנייה שמאלה ולפיכך אין לו אחריות לתאונה.

לא מן הנמנע כי במקרה זה לנתיבי ישראל או לרשות המקומית, כמי שאחראים לסימון הנתיבים וחיצי ההכוונה על הנתיבים, אחריות לסוג כזה של תאונה.

אשר על כן התביעה נדחית.

אני מעמיד את שכרו של מר שניאור על סך של 500 ₪. התובעת 1 תישא בשכרו.