תא"מ
בית משפט השלום נצרת
|
55800-06-14
15/04/2015
|
בפני הרשם הבכיר:
ריאד קודסי
|
| - נגד - |
התובעת:
בוקרא תקשורת בע"מ
|
הנתבעת:
נאדוויבס בע"מ
|
| החלטה |
1.לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 11.9.14.
לטענת המבקשת, יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת שכן בדיון בבקשה לביטול עיקולים שנערך ביום 11.9.14 העלתה המבקשת את הגנתה אלא שלנוכח הניסיון להגיע להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט ומתוך תקווה שאכן זה מה שיקרה היא לא הגישה את כתב ההגנה במועד.
המבקשת מפנה להגנתה שבבקשה לביטול עיקול וטוענת כי יש לה סיכויי הגנה שכן היא מעולם לא הייתה חייבת למשיבה כספים כלשהם וכי שולם על ידה שיק ע"ס 74,000 ₪, שאינו מצוין בכרטסת שלה.
המשיבה הגישה תגובה וטענה כי אין למבקשת סיכויי הגנה וכי השיק ע"ס 74,000 ₪, ניתן בכלל לחברת "יארא " , שהינה חברה נפרדת מאשר המשיבה.
לטענת המשיבה ההפניה לבקשה לביטול העיקול לא תסייע למבקשת והיא מפנה לתשובתה לבקשה לביטול העיקול.
השאלה היא האם ניתן לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת?
ביטול פסק -דין שניתן כדין נתון לשיקול דעת של בית המשפט והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים: הראשון, המבקש נדרש להצביע על סיבת המחדל בעטיו ניתן פסק הדין והשני, על המבקש להראות כי קיימים סיכויים לזכות בהגנה.
ככלל, שאלת סיכויי ההצלחה נושאת משקל רב יותר מן הצדק של המבקש ואולם במקרים בהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו לא יבוטל פסק הדין או אם הצביע המבקש על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות, לא הוגש במועד.
ראה רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר, פיסקה 16 (פורסם בנבו ביום 31.12.12).
ראה גם א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמ' 373.
המגמה הרווחת בפסיקה היא, להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות בעלת מעמד חוקתי, על מנת ליתן לבעל הדין את יומו בבית משפט, זאת תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד ע"י פסיקת הוצאות.
הרציונל העומד בבסיס גישה זו נובע מכך שדחיית בקשה לביטול פסק דין בהיעדר עלולה להוביל להשלכות משמעותיות על בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין, היות ופסק הדין ניתן בלי שהתובענה התבררה לגופה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח את טענותיו.
בענייננו, לאחר שקילת השיקולים לעיל והטענה שהמחדל נוצר רק מחמת הכוונה להגיע להסדר ונוכח סיכויי ההגנה שאגב בשלב זה בית המשפט אינו מכריע למי יועד התשלום ע"ס 74,000 ₪, אלא שזו טענת הגנה שיש לתת למי שמעלה אותה את האפשרות להוכחתה, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה.
על כן, אני מבטל את פס"ד מיום 11.9.14 ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 1,500 ₪.
הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת הנתבעת העתק החלטה זו ויהיה על הנתבעת להגיש בקשה לרשות להתגונן בתוך ה-30 יום האמורים.
המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.